התשובה הראשונה ברורה: בפרשת בחקתי יש 49 תוכחות. חז"ל לא רוצים שניכנס לחג השבועות מתוך אווירה של תוכחה. לכן שבת הפסקה — פרשת במדבר — ואז שבועות, באווירה של מתן תורה במדבר סיני.

איך אנחנו יודעים שכל המצוות נאמרו בסיני? מסיום ספר ויקרא: "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי". כלומר — כל המצוות, גם הכלל וגם הפרט. אז למה דווקא שמיטה זוכה לכותרת הזאת?

המילה מָה בגימטריה 45 — בדיוק כמו אָדָם. כשמשה רבנו מתאר את עצמו ואת אהרון, הוא אומר: "וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ". אנחנו — מָה. כלומר: אדם. רק בשר ודם. שואל שאלות.

משל לחקלאי שיש לו שדה אבטיחים, שדה חיטים, שדה תותים. כל החיים אומר לעצמו: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה".

באה אליו התורה ואומרת: "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ" — אין בעיה. אבל בשנה השביעית: הֶפְקֵר. אתה עוזב את כל השדות. שנה שלמה. בלי גידולים. בלי הכנסה.

שתי שאלות: (1) מילים של "וזכרתי" נשמעות אינטואיטיבית חיוביות — איך הן נמצאות בלב התוכחה? (2) הסדר הפוך מהרגיל: יעקב לפני יצחק לפני אברהם. למה?

המשנה במסכת אבות אומרת: "עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד — עַל הַתּוֹרָה, עַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים". ושלושת העמודים האלה כנגד שלושת האבות.

הפסוק ממשיך: "וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר". מה זה? מצוות יישוב ארץ ישראל. גם אדם שלא מקיים תורה ומצוות באופן הדוק — אם הוא אומר "אני לא עוזב את הארץ", אם הוא מקבל על עצמו את כל הטילים, את כל הפגזים, את כל המבצעים — הזכות הזאת לבדה שקולה כנגד כל התורה כולה.

רש"י אומר: בחמישה מקומות בתנ"ך השם יעקב נכתב מלא — יעקו"ב. וכנגדם, בחמישה מקומות, השם אליהו נכתב חסר — אליה", בלי וָא"ו. הפסוק הכי מפורסם: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא" — איפה הוָא"ו?

בפתח אליהו (פתיחה לתיקוני זוהר, נאמרת מדי בוקר על ידי הספרדים), רבי שמעון בר יוחאי פותח ואומר: "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד...". ובלב הפתיחה, הזוהר חושף את הרגע הקריטי של הגאולה.

אליהו הנביא. הוא זה שמקבל את הקריאה מהקב"ה ברגע שבו השעון של הגאולה מתחיל לתקתק. הוא זה שהולך למערת המכפלה — להעיר את הענקים.