פרשת בהר פותחת: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר". רש"י שואל: מה ענין שמיטה אֵצֶל הר סיני? הרי כל המצוות נאמרו בהר סיני. התשובה הקלאסית: שמיטה היא דוגמה מייצגת — חבילה של בין אדם לחברו, בין אדם למקום, ומצוות התלויות בארץ. אבל למה רש"י נקט "אצל" ולא "להר סיני"?

בדרך מוסר: מָה בגימטריה 45 = אָדָם. כשמשה אומר "וְנַחְנוּ מָה" — אנחנו אדם, שואלים שאלות. "מה הענין?" התשובה: שמיטה — מלשון שמוט, לעזוב. תפסיק להחזיק. ואיפה כל התשובות באמת? אֵצֶל הַר סִינַי. משל לחקלאי: שדה אבטיחים, חיטים, תותים. "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי". באה התורה: שש שנים תזרע — אבל בשנה השביעית הֶפְקֵר. שנה שלמה בלי הכנסה. זה הניסיון. רק מי שיודע לשחרר ולומר "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" — עומד בו. שבת שלום.

בלב 49 התוכחות, פסוק חיובי: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב" — יעקב נכתב עם וָא"ו. רש"י: בחמישה מקומות יעקב נכתב מלא, ובחמישה מקומות אֵלִיָּה חסר וָא"ו. יעקב לקח את הוָא"ו של אליהו בְּעֵרָבוֹן — שיבוא ויבשר את הגאולה. אבל למה ערבון? וכי חושדים באליהו?

פתח אליהו (תיקוני זוהר): "אִלֵּין אִינוּן דְּמִיכִין דְּחֶבְרוֹן וְרַעְיָא מְהֵימְנָא, אִתְעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן". מי מעיר את האבות ומשה? אליהו. דמיין את הרגע: אליהו מגיע למערת המכפלה, רואה את אברהם, יצחק, יעקב, ומשה רבנו. שניה אחת של היסוס — "מי אני שאבשר לפניהם?" — ורכבת הגאולה עברה. לכן יעקב לוקח משכון: "חביבי — אל תחשוב פעמיים. אל תהסס. שניה אחת = דורות." ועם ישראל בעולם הזה — שלוש זכויות עומדות לו: תורה (יעקב), עבודה (יצחק), חסד (אברהם). ואם גם זה אין? "וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" — מצוות יישוב ארץ ישראל, שקולה כנגד כל התורה. שבת שלום ומבורך.

Parashat Behar opens: “And the L-rd spoke to Moses at Mount Sinai.” Rashi asks: what has Shemita to do by Sinai? After all, every commandment was given at Sinai. The classic answer: Shemita is the representative example — a bundle of laws between man and his fellow, between man and G-d, and laws tied to the Land. But why does Rashi say “by” (etzel) and not “to” Sinai?

By the path of mussar: Mah in gematria is 45 = Adam. When Moses says “And we — what (mah) are we?” — we are man, asking questions. “What is the point?” The answer: Shemita — from shamot, to release. Stop trying to hold on. And where are the real answers? By Mount Sinai. A parable of the farmer: fields of watermelon, wheat, mulberries. “My power and the might of my hand.” The Torah comes: six years you may sow — but in the seventh, ownerless. A full year without income. This is the test. Only one who can release and say “there is none but Him” passes it. Shabbat shalom.

In the heart of the 49 curses, a positive verse: “And I will remember My covenant with Ya’akov” — Jacob is written with a vav. Rashi: in five places Jacob is written full, and in five places Eliyah is written without his vav. Jacob took Elijah’s vav as a pledge — that he would come and announce the Redemption. But why a pledge? Are we suspecting a prophet?

Patah Eliyahu (introduction to Tikkunei Zohar): “Ileyn inun demikhin de-Hevron ve-Ra’ya Mehemna, ita’aru mi-shenat’khon.” Who wakes the patriarchs and Moses? Elijah. Imagine the moment: Elijah arrives at the Cave of Machpelah, sees Abraham, Isaac, Jacob, and Moses our teacher. One second of hesitation — “Who am I to herald before them?” — and the train of the Redemption has passed. So Jacob takes a pledge: “My beloved — do not think twice. Do not hesitate. One second = generations.” And the Jewish people in this world has three merits standing for it: Torah (Jacob), worship (Isaac), hessed (Abraham). And if even those are absent? “And the Land I will remember” — the commandment of settling the Land of Israel, equal to the entire Torah. Shabbat shalom umevorach.

La paracha Behar s’ouvre : « Et l’Éternel parla à Moshé au Mont Sinaï. » Rachi demande : quel rapport entre la Chemita auprès du Sinaï ? Après tout, chaque commandement a été donné au Sinaï. La réponse classique : la Chemita est l’exemple représentatif — un paquet de lois entre l’homme et son prochain, entre l’homme et D.ieu, et de lois liées à la Terre. Mais pourquoi Rachi dit-il « auprès » (etzel) et non « au » Sinaï ?

Par la voie du moussar : Mah en guematria est 45 = Adam. Lorsque Moshé dit « Et nous — que (mah) sommes-nous ? » — nous sommes l’homme, qui pose des questions. « Quel est le sens ? » La réponse : Chemita — de chamot, relâcher. Cesse d’essayer de tout retenir. Et où sont les vraies réponses ? Auprès du Mont Sinaï. Parabole du paysan : champs de pastèques, blé, mûriers. « Ma force et la puissance de ma main. » La Torah arrive : six ans tu peux semer — mais la septième, sans propriétaire. Une année entière sans revenu. C’est l’épreuve. Seul celui qui sait lâcher prise et dire « il n’y a Que Lui » la passe. Chabbat chalom.

Au cœur des 49 admonestations, un verset positif : « Et Je me souviendrai de Mon alliance avec Yaakov » — Yaakov est écrit avec un vav. Rachi : dans cinq endroits Yaakov est écrit plein, et dans cinq endroits Eliya"h est écrit sans son vav. Yaakov a pris le vav d’Eliyahou en gage — afin qu’il vienne annoncer la Délivrance. Mais pourquoi un gage ? Soupçonne-t-on un prophète ?

Pata’h Eliyahou (introduction au Tikkouné Zohar) : « Ileyn inoun demikhin de-’Hevron ve-Raya Méhemna, ita’arou mi-chenat’khon. » Qui réveille les patriarches et Moshé ? Eliyahou. Imagine le moment : Eliyahou arrive à la Caverne de Makhpéla, voit Avraham, Itshak, Yaakov, et Moshé notre maître. Une seconde d’hésitation — « Qui suis-je pour annoncer devant eux ? » — et le train de la Délivrance est passé. Yaakov prend donc un gage : « Mon bien-aimé — ne réfléchis pas deux fois. N’hésite pas. Une seconde = des générations. » Et le peuple juif dans ce monde a trois mérites qui se tiennent pour lui : Torah (Yaakov), service (Itshak), ’hessed (Avraham). Et si même ceux-là sont absents ? « Et de la Terre Je me souviendrai » — le commandement de l’établissement en Terre d’Israël, égal à toute la Torah. Chabbat chalom oumévorach.