תולדות —
כל אחד התפלל על השני

אז היום א׳ בכסלו, בעזרת השם ראש חודש כסלו — חודש האורות, כמו שאומרים. אז בואו נלמד קצת מהאורות של התורה, נקבל קצת מהאורות של התורה.

״ואלה תולדת יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק״. יש לנו רש״י שאנחנו מכירים אותו. השאלה מפורסמת: למה התורה צריכה לחזור פעמיים? אם אמרת ״ואלה תולדת יצחק בן אברהם״, אם אמרת שיצחק הוא בן אברהם, למה אתה צריך להגיד לי עוד הפעם ״אברהם הוליד את יצחק״?

יש להוליד ויש ללדת. בעברית, ״הוליד״ זה אברהם, זה האיש: האיש מוליד, האישה יולדת. אז הלשון הזאת מדויקת.

אבל הקושי הוא: אם אמרת לי כבר שיצחק הוא בן אברהם, אז ברור שאברהם הוליד את יצחק. זה הקושי שרש״י מעלה אותו. ויש שתי תשובות.

תשובה אחת: לאחר שקרא הקדוש ברוך הוא שמו אברהם, אחר כך הוליד את יצחק.

זאת אומרת, ״אלה תולדת יצחק בן אברהם״ — כי אנחנו יודעים שקודם אברהם היה נקרא אברם. אז התורה רוצה להגיד לך: אתה יודע מתי אברהם הוליד את יצחק? אחרי שהוא קיבל את השם שלו, אברהם. כשהוא היה אברהם, אז הוא הוליד את יצחק. זה פירוש אחד.

דבר אחר, רש״י אומר: ״על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם, הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו״.

אברהם ושרה חיים ביחד עד גיל תשעים, ואברהם לא מוליד ממנה. אבל מיד אחרי שנגמר העניין עם אבימלך, מיד אחרי שיצאו מאבימלך, כתוב: ״וה׳ פקד את שרה כאשר אמר״. אז מהסמיכות הזאת אמרו: ברור, היא הייתה אצל אבימלך, אז היא נתעברה מאבימלך.

אז כדי לומר לך: ״מה עשה הקב״ה? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק״. זאת אומרת, הפנים של יצחק היו בדיוק כמו של אברהם אבינו. והעידו הכל: אנחנו רואים את התינוק הזה, מסתכלים — עכשיו אנחנו בטוחים שאברהם הוליד את יצחק. יש פה עדות, שלא תחשוב, חס וחלילה, שהיא נתעברה מאבימלך.

אבל שימו לב: הקב״ה מסובב את כל העולם. הוא דואג שהפנים של יצחק יהיו כמו של אברהם אבינו, בשביל שלא ייצא הלעז הזה.

אבל מה האבסורד בטענה הזאת? הטענה היא אבסורדית. למה? כי כדי להגיד שמאבימלך היא נתעברה, אתה כביכול צריך לומר שהבעיה הייתה אצל מי? אצל אברהם.

אבל מוכח שלאברהם לא הייתה בעיה של עקרות. איך אנחנו יודעים את זה? כי שלוש עשרה שנה לפני זה הוא הוליד את ישמעאל עם הגר. אז אצל מי הייתה הבעיה? אצל שרה. ואם שרה עקרה, גם אם היא תהיה עם אבימלך אלף ימים, זה לא יעזור כלום.

אז איך יש חשש כזה שיאמרו שמאבימלך נתעברה? איך אנשים יכולים לחשוב את המחשבה הזאת, אחרי שאנחנו יודעים את זה?

אז הדיוק בדברי רש״י: ״ליצני הדור״ — היום היינו אומרים: העיתונאים. למרות שאין היגיון — בסך הכל זה לא הגיוני בכלל שנתעברה מאבימלך, כי אם הבעיה הייתה אצלה, אז גם מאבימלך היא לא הייתה מתעברת — נגד ליצני הדור אין עצה ואין תבונה. כשמתחילות שמועות לצאת, אין לך מה לעשות.

לכן הקב״ה, בשביל לסתום גם לליצני הדור את הפה, עשה שיצחק יהיה דומה לאברהם. ולכן אומר ״אברהם הוליד את יצחק״. זה הפירוש השני, של רש״י.

אני, ברשותכם, הייתי רוצה להוסיף פירוש שלישי. ראיתי עוד פירוש אחר שאומר משהו יפה. אומר: משל, למה הדבר דומה?

אבא ובן. יש אבא שהוא מוצלח מאוד — הוא שר וגדול, אדם חשוב — ולא עלינו, יצא לו בן שיצא לתרבות רעה: לוקח סמים, שיכור, בלגן שלם. עכשיו המלך או השר הזה הולך ברחוב, והוא קולט במרחק את הבן שלו. והוא מתבייש בבן שלו. זה לא נעים. אז מה הוא עושה? הוא עובר צד, הוא עובר לרחוב אחר, שלא יגידו שזה הבן שלו. האבא מתבייש בבן שלו.

יכול להיות גם הפוך. הבן יצא מאוד מוצלח, ואבא שלו, לא עלינו, שיכור ולא יודע מה. והבן הזה עובר ברחוב עם החברים שלו, ורואה את אבא שלו מרחוק, שם, נראה לא מכובד. מה הוא עושה? הוא עובר לצד השני של הכביש.

אבל אין ספק שהמצב האידיאלי הוא שהאבא מוצלח והבן מוצלח. כשהאבא עובר ברחוב: הנה, זה הבן שלי, תכירו! יש לו במה להתגאות. או הפוך: הבן עובר ברחוב: אתם רואים? זה אבא שלי. זאת אומרת, הבן מתגאה ומתפאר באבא שלו, והאבא מתפאר ומתגאה בבן שלו.

זה מה שהתורה אומרת לנו כאן. ״ואלה תולדת יצחק בן אברהם״: יצחק היה הולך ואומר: אני הבן של אברהם. הוא היה מתגאה באבא שלו. ״אברהם הוליד את יצחק״: האבא היה הולך ואומר: אתם יודעים מי זה? זה הבן שלי, זה הבן שלי.

וזה בעצם הסוד של עם ישראל. בגלל שאנחנו מחוברים כמו שרשרת, אחד לשני, אחד לשני, אחד לשני, אנחנו צריכים לחיות בתודעה שיגידו ״אלה בני אברהם״. לא שאברהם אבינו יתבייש בזה שאנחנו הילדים שלו.

אנחנו צריכים להתגאות באברהם אבינו, אבל שגם הוא יתגאה בנו ויגיד: אלה הבנים שלי, תראו איך הם הולכים בדרך שלי.

ואיפה אנחנו רואים את הסוד הזה? כשהקב״ה, לפני שהוא הופך את סדום ועמורה — הייתה תוכנית לקב״ה להפוך את סדום ועמורה — מה כתוב שם? ״וה׳ אמר: המכסה אני מאברהם אשר אני עשה״.

זאת אומרת, הקב״ה מרגיש כל כך קרוב לאברהם אבינו, שהוא אומר: אין מצב שאני לא אגלה לו את התוכניות שלי. אני אגלה לו שאני הולך עכשיו להפוך את סדום ועמורה.

לכאורה, מה, הקב״ה חייב משהו לאברהם אבינו? לא, הוא עושה מה שהוא רוצה. אתה, הקב״ה, תעשה מה שאתה רוצה! למה בכל זאת?

למה? ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו... לעשות צדקה ומשפט״. אני מכיר את הבן אדם הזה, את אברהם אבינו: הוא ייתן חינוך טוב ליצחק, ויצחק ייתן חינוך טוב ליעקב, ויעקב לילדים שלו, עד ביאת המשיח.

אז לאבא כזה — שאני בטוח שהוא יגדל אותם ככה, ויגידו: אנחנו בני אברהם אבינו — אני יכול לגלות את הסוד שלי, שאני הולך להחריב את סדום. ואני בטוח שהוא יטפל בזה שזה לא יקרה עוד הפעם בעם ישראל: הוא ילמד אותם לעשות צדקה ומשפט.

למה? מה הייתה הבעיה של סדום ועמורה? שהם לא נתנו צדקה ולא עשו משפט צדק. אבל בניו של אברהם אבינו יעשו. אז אנחנו צריכים לחיות כך שאברהם יגיד: אני גאה, אלה הילדים שלי. זה בעצם העניין שיש לנו כאן.

נקודה שנייה שאני רוצה להמשיך פה. כתוב: ״ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו כי עקרה הוא, ויעתר לו ה׳ ותהר רבקה אשתו״.

המדרש אומר: מה קרה? ראו שהם לא נפקדים. כל אחד תפס פינה בחדר והתפלל. ״לנכח אשתו״ — כלומר, יצחק תפס פינה אחת והתפלל, ורבקה תפסה פינה אחת והתפללה.

מה הכתוב אומר לנו? התפילה של מי התקבלה? כתוב ״ויעתר לו ה׳״. התפילה של מי התקבלה? של יצחק.

עכשיו שימו לב מה רש״י אומר. למה ״ויעתר לו״? רש״י אומר: ״לו ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, לפיכך לו ולא לה״.

צדיק בן רשע — מי זה? רבקה. רבקה הייתה צדקת, אבל היא הבת של בתואל, ששם היו עובדים עבודה זרה. ויצחק מהו? בן אברהם — צדיק בן צדיק.

אז רש״י אומר למה התפילה של יצחק התקבלה: יש לו דאבל, הוא צדיק בן צדיק. ואילו רבקה היא צדקת בת רשע, לכן התפילה שלה לא התקבלה. עד כאן רש״י.

אבל פה אני רוצה עכשיו ללמוד משהו חדש. אתם שומעים? עכשיו זה החידוש, עכשיו זאת הנקודה. זה פייר? זה לא פייר. למה? צריך להיות הפוך!

זה לא חוכמה להיות צדיק בן צדיק. אתה גדל בבית של צדיקים; כן, אתה גדל בבית של צדיק, אתה רואה כל הזמן קיום מצוות מסביב, אין לך ניסיונות, הכל בסדר. זה לא חוכמה גדולה לצאת צדיק בן צדיק.

החוכמה זה לגדול בבית של בתואל, ואח כמו לבן הארמי, בבית כזה של עובדי עבודה זרה — בוא נראה אותך יוצא צדיק! אז המעלה של מי צריכה להיות גדולה יותר? של רבקה, שאף על פי שהיא גדלה בבית של רשע, היא יצאה צדקת.

כמו שאומרים: גדולה תשובה. ״במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד״, כי יותר קשה לעמוד בניסיון.

כמו שאומרים, למשל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שלושה שרים, והוא רצה לבדוק מי הכי נאמן — מי הכי נאמן, שאפשר לתת בו אמון. ואז הוא נתן לכל אחד מהם יין, בקבוק יין עתיק. ואמר: אני מבקש שתשמרו לי עליו. לא לגעת בו, לא לפתוח אותו. עוד חודש אני רוצה להיפגש איתכם.

הראשון אמר: אני רק אפתח את הפקק, נראה מה הולך שם. פתח את זה, הריח את הריח; מהריח כבר היה מסטול. אמר: אני חייב לטעום, אני חייב לטעום. שתה כוסית, ועוד כוסית, ועוד כוסית: נגמר החודש, נגמר הבקבוק.

השני לא נגע בכלל בבקבוק.

השלישי פתח את הפקק, הריח, אמר: וואו, זה טעם גן עדן, אני חייב לטעום. לקח כוסית. אמר: טוב, המלך אמר צריך לשמור על זה. יום כן, יום לא — נשאר חצי בקבוק.

בא יום השלושים. אומר: בואו נבדוק מה המצב. הוא רואה את הראשון, ששתה את כל הבקבוק: טוב, נוריד לו את הראש, נגמר הסיפור. השני, שלא נגע בכלל בבקבוק, היה בטוח עכשיו שהוא זה שהולך להתמנות לשר הנבחר, למשנה למלך.

אז אומר לו המלך: לא. זה ששתה חצי — אותו אני רוצה שיהיה הנאמן שלי, לא זה שלא שתה בכלל. למה? הוא טעם, הוא ידע שזה טעים, אבל הוא גם ידע לעצור. הוא ידע לעצור. זה שלא טעם בכלל אמר: בטח המלך רוצה להרעיל אותי; אולי אם אשתה, אמות. לא לוקח צ׳אנס. אחד כזה המלך לא צריך. המלך צריך מישהו שיודע לשתות, לדעת שזה טעים, ולעצור.

אז אם ככה, לפי ההיגיון הזה יוצא שרבקה, שהיא צדקת בת רשע, דווקא התפילה שלה הייתה צריכה להתקבל. רש״י אומר ״ויעתר לו״, שאין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע.

אבל למעשה, אם אנחנו עכשיו נתקרב ככה, בשקט בשקט, לפה של יצחק ונשמע מה הוא מתפלל, ואחר כך נתקרב לפה של רבקה ונשמע מה היא מתפללת — מה יצחק מתפלל? הוא אומר ככה: ענני ה׳, ענני ה׳. לא משנה מה אני אתפלל; זה לא חוכמה לקבל את התפילה שלי. למה? כי אני צדיק בן צדיק. ואני מבקש ממך שתקבל את התפילה שלה, המסכנה: למרות שהיא גדלה בבית של רשע, היא נהייתה צדקת.

יפה. הולכים עכשיו לרבקה ושואלים: מה היא מתפללת? היא אומרת: ענני ה׳. אני אמנם צדיקה, אבל אני באתי מבית של רשעים. אל תשמע את התפילה שלי; תשמע את התפילה שלו, שהוא צדיק בן צדיק.

מה אומרת לנו התורה? ״ויעתר לו״ — לו ולא לה. את התפילה של מי קיבלו? של יצחק. אבל מה הייתה התפילה של יצחק? תקבל את התפילה שלה, כי היא צדקת בת רשע; תקבל את התפילה שלה.

ואז, לפי הלימוד הזה, אנחנו רואים שגם התורה אומרת שבעצם המעלה היא: ״במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד״. למה? כי זה ניסיון גדול לצאת מבית של רשע ולהיות צדיק — זה חוכמה גדולה.

ולכן ״ויעתר לו״. אבל מה הייתה התפילה שלו? אל תקבל את התפילה שלי, כי אני צדיק בן צדיק; תקבל את התפילה שלה, כי היא צדקת אפילו שגדלה בבית של רשעים. ואז למעשה הכל מתורץ והכל יושב יפה.

אני חושב שזהו; זמן ערבית. ברוך ה׳ לעולם, אמן. ויהי רצון שנזכה לשני הדברים שדיברנו היום.

אחד: שנזכה להיות מבניו של אברהם אבינו, שהוא יתגאה בנו ויגיד: אלה הם בניי. כמו שכתוב ״אברהם הוליד את יצחק״, ״יצחק בן אברהם״ — ושאברהם יתגאה בנו: הוא הוליד אותנו, ברוך השם.

ודבר שני: שנזכה להתפלל, ושהתפילות שלנו יתקבלו ברצון. כי הקדוש ברוך הוא ״ומלכותו בכל משלה״. ברוך ה׳ לעולם.

Genèse / Genesis / בראשית 25,19–21

Rachi sur Genèse / Rashi on Genesis / רש״י על בראשית 25,19

Rachi sur Genèse / Rashi on Genesis / רש״י על בראשית 25,21

Genèse / Genesis / בראשית 17,5

Genèse / Genesis / בראשית 21,1

Genèse / Genesis / בראשית 16,16

Genèse / Genesis / בראשית 18,17–19

Talmud Berakhot 34b

Tehilim / Psalms / תהלים 103,19