
תולדות —
שערות עשו וסולם יעקב
ה׳ בכסלו, יום ראשון אחרי פרשת תולדות ולקראת ויצא. מר הימי פותח ברעיון קטן שמראה שלתורה יש גם חוש הומור. ״ויתרוצצו הבנים בקרבה״: לפי רש״י הם רצו כל אחד לכיוון אחר, או רבו זה עם זה. אבל אם היו בשליה אחת — והרי יעקב אחז בעקב עשו — הייתה סכנה שגופיהם יידבקו. לכן ברא הקב״ה את עשו עם שערות: בכל פעם שיעקב נגע בו, נדקר וקפץ אחורה. זה ״ויתרוצצו״. ובעומק: שכבת בידוד, שלא תהיה שום קרבה בין יעקב לעשו. ואז ״ויצא יעקב״: יציאת צדיק מן המקום עושה רושם — פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה — ו״ויצא״ במילוי עולה 247, כמו ״זיו הוד הדר״. בסולם ראה יעקב את המלכויות עולות ויורדות, ובמרכבה העליונה ראה את פניו בפני אדם הראשון: ״אכן״ — אריה, כרוב, נשר, ״ואנכי״ — י׳, יעקב, ״לא ידעתי״. אבל למה כרוב ולא שור? כי אחרי חטא העגל הוחלפו פני השור בפני תינוק — והרי יעקב ראה בסולם את כל ההיסטוריה, ולכן ראה כבר את הפנים שאחרי העגל. ולסיום, ״בגד״ בתיבה אחת: גד נולד מהול בשבת, והטפת הדם נעשתה ביום התשיעי.
דבר תורה עושה טוב כשמשתפים אותו. שלחו את השיעור למשפחה ולחברים בוואטסאפ.
📲 שליחה בוואטסאפ👥 הצטרפות לקבוצת גאולההיום, בעזרת השם, ה׳ בכסלו, ואנחנו ביום ראשון אחרי פרשת תולדות ולקראת פרשת ״ויצא יעקב מבאר שבע״. נלמד רק רעיון קטן מפרשת תולדות, כדי להראות שהתורה היא לא רק עמוקה ומתוקה — יש לה גם חוש הומור.
כתוב ״ויתרוצצו הבנים בקרבה״. רש״י מסביר: כשהייתה עוברת ליד בית של עבודה זרה, הייתה מרגישה שהתינוק רוצה לצאת; וכשהייתה עוברת ליד בית המדרש של שם ועבר, התינוק רוצה לצאת. היא לא הבינה — היא לא ידעה שיש לה תאומים. ״ותלך לדרוש את ה׳״, ואמרו לה: שני גויים בבטנך, אחד מתפתל לעבודה זרה ואחד מתפתל לקדושה. זה ״ויתרוצצו״: כל אחד רץ לכיוון אחר — מלשון ריצה.
פירוש אחר מביא רש״י: עוד בבטן הם הלכו מכות. אחד רצה לרוצץ את גולגלתו של השני — לשבור לו את הראש. ״להתרוצץ״ זה כמו לרוצץ את הראש, לקחת אבן ולשבור את הראש. זה ״ויתרוצצו״.
אבל יש פירוש נוסף, חמוד. מה בעצם גרם לתנועה הזאת בבטן של רבקה כל הזמן? יש שאלה מעניינת: האם התאומים היו בשליה אחת, בשק אחד, או בשתי שליות? יש תאומים שלכל אחד השליה שלו, ויש תאומים שגדלים בשק אחד.
הדעת נותנת שזו שליה אחת. למה? כי כתוב שכשעשו רצה לצאת, יעקב אחז בעקבו. כדי שיוכל לאחוז בעקבו, הוא חייב להיות באותה שליה. אמנם האבן עזרא אומר שלא — הם היו בשני שקים נפרדים, אבל יעקב הכניס את ידו מהשק שלו לשק של עשו ותפס לו את הרגל.
אבל הדעת נותנת שזו שליה אחת. ומה הבעיה בשליה אחת? כשתאומים באותו מקום, יש סכנה של דיבוק איברים: ראש דבוק לראש, או גב לגב — תאומים סיאמיים, כמו שאנחנו אומרים.
אז איך עשה הקב״ה שלא יהיה שום סיכוי שהגוף של יעקב יידבק בגוף של עשו? הוא עשה אותו עם שערות. ואז — זה חוש ההומור של התורה — בכל פעם שיעקב רצה לגעת בעשו, הוא נעקץ מהשערות שלו וברח אחורה. זה ״ויתרוצצו״: הדקירות האלה של השערות היו מקפיצות אותם כל פעם אחד מהשני.
כשמדמיינים את זה, זה באמת מצחיק. אבל העומק של הדבר: הקב״ה לא רצה שאפילו בבטן תהיה דבקות בין יעקב לעשו. השערות של עשו היו שכבת בידוד, לבודד את יעקב מעשו, שחס וחלילה לא תהיה שום קרבה ביניהם.
הגענו לפרשה שלנו: ״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״. כולם עומדים על הקושי: למה לשון כפולה? או שתגיד ״ויצא יעקב מבאר שבע״ לחרן, או ״וילך״ — אבל לא צריך גם ״ויצא״ וגם ״וילך״. אם הוא יצא, ודאי שהוא הלך; הוא לא סתם יצא, הוא יצא כדי ללכת.
רש״י מסביר: למה הזכיר את יציאתו? לומר שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. בזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה; יצא משם — פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה. גם היציאה של יעקב עשתה רושם: עכשיו חסר כאן מישהו. היה כאן משהו קדוש, היה כאן יעקב, הנוכחות שלו עשתה רושם בעיר; ועכשיו כשיצא, הוא לקח איתו את הזיו, את ההדר ואת ההוד שהיו בעיר — מילים שמתארות קדושה, שכינה.
אבל על דרך הסוד זה לא סתם. ניקח את המילה ״ויצא״ ונכתוב אותה במילוי. מה זה במילוי? למשל ו׳ — שתי ווים, ״וו״, כמו שאתה שומע. י׳ — י׳ ו׳ ד׳. צדי — צ׳ ד׳ י׳: לא אומרים ״צדיק״, אומרים ״צדי״. ואלף — א׳ ל׳ פ׳. זה הכוונה במילוי.
אם עושים גימטרייה של ״ויצא״ במילוי, מקבלים 247 — תבדקו את המתמטיקה בבית, שלא נתעכב עכשיו. והנה פלא: המילים ״זיו״, ״הוד״ ו״הדר״ — 247! וזה מה שרש״י אומר: כשיצא, פנה זיוה, פנה הודה, פנה הדרה. יחד עם המילה ״ויצא״ הוא לקח את שלושת הדברים האלה — וכך, על דרך הסוד, הכול רמוז בתוך התורה עצמה.
בהמשך: ״ויחלום והנה סולם מוצב ארצה… והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו״. מה בעצם יעקב אבינו רואה? אחד ההסברים: הקב״ה הראה לו איך המלכויות עולות ונופלות — מלכות בבל, פרס, אדום — ארבע מלכויות. והוא נכנס ללחץ. הנה הם עולים — אבל הם גם יורדים; לא רק עולים, גם יורדים.
כשיעקב אבינו מתעורר: ״וייקץ יעקב משנתו ויאמר, אכן יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ידעתי״. בפשטות: הוא לא ידע שזה מקום כל כך קדוש. אילו ידע, אולי לא היה מרשה לעצמו לישון שם. ואגב, איפה היה המקום הזה שבו ישן? בהר המוריה.
חז״ל מסבירים על דרך המדרש: כשיעקב אבינו עלה בחלום למעלה, הוא ראה את מעשה המרכבה, את המרכבה העליונה. ומה רואים במרכבה העליונה? כמו שכתוב ביחזקאל: ארבע דמויות מחזיקות אותה. נשר — מלך העופות; שור — מלך הבהמות; אריה — מלך החיות; ואדם — אדם הראשון, מלך בני האדם.
וכשיעקב אבינו עולה ורואה את זה, מה הוא רואה פתאום שם למעלה? הוא רואה את הפנים שלו בפנים של אדם הראשון. וזה מה שחז״ל אומרים, וגם בזוהר כתוב: שופריה דיעקב — שופריה דאדם הראשון. אם רצית לדעת איך נראה אדם הראשון, היית מסתכל על יעקב ואומר: ככה נראה אדם הראשון. אבל יעקב לא ידע שהפנים שלו נמצאים למעלה.
וזה מה שהוא אומר: ״אכן״ — ראשי תיבות: א׳ אריה, כ׳ כרוב — תכף אסביר מה זה, במקום השור — ונ׳ נשר. ידעתי שיש שם אריה, שור ונשר. אבל ״ואנכי״ — י׳ בסוף, י׳ של יעקב — ״לא ידעתי״: לא ידעתי שגם אני שם. כך מסבירים בשם המדרש.
מה צריך להבין כאן? גם ביחזקאל וגם במקומות אחרים שבהם מתואר מעשה המרכבה, מלך הבהמות הוא השור. אז איך אני אומר לכם ״אכן״, שבו הכ׳ היא כרוב? מה זה כרוב? לא מה שאוכלים בירקות! כמו הכרובים שהיו על הארון במשכן, בארון הברית — פורשי כנפיים מלמעלה. למה הם נקראים כרובים? לא ״קרובים״ בק׳ — זה בכ׳. תינוק! המילה כרוב — בארמית ״כרביא״; ״רביא״ זה תינוקות. ובאמת לאחד היה פרצוף של תינוק ולאחת פרצוף של תינוקת. לכן הם נקראים כרובים.
אז מה יש למעלה במעשה המרכבה? יעקב אבינו רואה פני אריה, פני נשר, פני תינוק, ואת פני אדם הראשון — שהם הפנים שלו. אז מה — שור, או פני תינוק?
העניין הוא שבאמת המרכבה כללה גם שור למעלה. אבל ברגע שעם ישראל עשה את חטא העגל — כדי שלא יהיה יותר קטרוג למעלה בשמים, כי השור מזכיר את העגל — הקב״ה החליף את פני השור בפני תינוק, כדי להזכיר את ארון הברית למטה. וכך תמיד יהיו רחמים למעלה על עם ישראל.
ועכשיו: יעקב רואה את פני התינוק במקום פני השור. מה לא מסתדר בהסבר שלי? עוד לא היה חטא העגל! אם הפנים הוחלפו רק אחרי חטא העגל — יעקב אבינו יוצא עכשיו לחרן, עוד אין שנים עשר שבטים, עוד לא יצאנו ממצרים, עוד לא קיבלנו את התורה, עוד לא היה חטא העגל. ומה, תגיד לי ״אין מוקדם ומאוחר בתורה״? לא.
הסוד הוא כזה. מה אמרנו בהתחלה? לא סתם אמרתי לכם שבסולם הוא מראה לו מלכויות עולות ונופלות. מה הוא הראה לו? את כל ההיסטוריה, מכאן ועד סוף הדורות: איך מלכות בבל עולה ויורדת, מלכות פרס עולה ויורדת, יוון עולה ויורדת, ורומי — בעזרת השם תיפול גם כן, עוד מעט, יחד עם ישמעאל. הוא רואה את כל הגלויות — הוא רואה את הסרט כבר קדימה.
ואם הוא רואה קדימה, איזה פנים הוא יראה שם למעלה? את מה שיש כבר אחרי חטא העגל: את פני הכרובים, פני התינוקות. זה העומק של הדבר. לא סתם — כל מילה כאן מדויקת.
״ויירא ויאמר, מה נורא המקום הזה! אין זה כי אם בית אלוקים, וזה שער השמים״. הוא יושב בהר המוריה ומתחבר בדיוק למקום שממנו השכינה יורדת ומתחברת לירושלים, ומשם לכל העולם כולו.
בואו ניתן רק עוד רעיון אחד קטן, כמו פינה. אחר כך נולדים ילדים, ונולד גד. למה נקרא שמו גד? ״ותאמר לאה בא גד, ותקרא את שמו גד״ — תראו את זה בעזרת השם בשבת. ורש״י אומר שם: לא ידעתי למה זה נכתב בתיבה אחת.
אפשר אולי למצוא לזה רמז. ידוע שגד נולד מהול, ביום שבת. הדין הוא שמי שנולד מהול בשבת, לא עושים לו ברית בשבת — הוא כבר מהול — אבל צריך לעשות לו הטפת דם, והטפת דם לא חייבת להיות ביום השמיני; אפשר גם אחר כך. אז אם נולד מהול בשבת, מתי הטפת הדם? ביום ראשון.
וזה ״בא גד״: הוא בא ב״גד״ — ביום השביעי; אבל את הטפת הדם עשו לו ביום התשיעי — ״בגד״. ברוך ה׳ לעולם, אמן ואמן.
Genèse / Genesis / בראשית 25,22–26
Rachi sur Genèse / Rashi on Genesis / רש״י על בראשית 25,22
Ibn Ezra sur Genèse / Ibn Ezra on Genesis / אבן עזרא על בראשית 25,26
Genèse / Genesis / בראשית 28,10–17
Rachi sur Genèse / Rashi on Genesis / רש״י על בראשית 28,10
Yé’hezkel / Ezekiel / יחזקאל 1,10
דבר תורה עושה טוב כשמשתפים אותו. שלחו את השיעור למשפחה ולחברים בוואטסאפ.
📲 שליחה בוואטסאפ👥 הצטרפות לקבוצת גאולהבדקו את עצמכם
חמש שאלות על השיעור. בחרו תשובה.
תוצאה
שָׁלוֹם בַּיִת — הַפֶּה בַּבַּיִת
בְּרִיתִי שָׁלוֹם — הַשָּׁלוֹם מַתְחִיל בַּבַּיִת. גַּלֵּה כַּרְטִיס שָׁלוֹם בַּיִת.
גִּימַטְרִיָּה — הַרַב מְנַשֶּׁה
שָׁלוֹם, מָשִׁיחַ, יִסְמַךְ — סוֹדוֹת הָאוֹתִיּוֹת לְפִי הָרַב מְנַשֶּׁה זצ"ל.
🔢 קוּרְס גִּימַטְרִיָּהלִימוּד תּוֹרָה
הַעֲמֵק בְּרַשִׁ״י עַל בְּרֵאשִׁית כ״ה, כ״ב וְכ״ח, י׳: ״וַיִּתְרֹצְצוּ״, וִיצִיאַת צַדִּיק שֶׁעוֹשָׂה רֹשֶׁם — וְהַחְשֵׁב אֶת ״וַיֵּצֵא״ בְּמִלּוּי.
📝 בֵּית הַמִּדְרָשׁכָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת
כָּל שִׁיעוּרֵי מ. יְהוּדָה חִימִי — מִבְּרֵאשִׁית עַד דְּבָרִים וְעַד הַחַגִּים.
📚 כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹתסְפָרִים
חָכְמַת הַתּוֹרָה בְּפוֹרְמַט תְּרִיילֶר — הוֹצָאַת גְּאוּלָה.

אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת הַגּוֹיִם
אֱמֶת קְבוּרָה, וְכֹחוֹת הַמְבַקְּשִׁים לְהַשְׁתִּיקָהּ. אִישׁ אֶחָד מוּל הָאֻמּוֹת — תְּרִיילֶר הַשָּׁאוּב מִן הַתַּלְמוּד וְהַקַּבָּלָה.
📕 לִקְרִיאַת הַסֵּפֶר · ₪36.90