שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת — לֵב הַסְּלִיחוֹת
אֱלוּל · יָמִים נוֹרָאִים · שְׁמוֹת ל״ד, ו-ז
שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת — לֵב הַסְּלִיחוֹת
„בְּרִית כְּרוּתָה לִשְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם”
שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת — לֵב הַסְּלִיחוֹת
„בְּרִית כְּרוּתָה לִשְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם”

אחרי חטא העגל לא נתן הקדוש ברוך הוא למשה טענה, אלא סדר תפילה: „נתעטף כשליח ציבור והראה לו סדר תפילה” (ראש השנה יז ע״ב).

ההבטחה מפורשת: „ברית כרותה לשלוש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם”.

מניין שלוש עשרה המידות נחלקו בו הראשונים. המנהג הרווח כדעת רבנו תם, המתחיל בשם הראשון.

„ארך אפיים” אינו ותרנות: „כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן — יִוָּתְרוּ חייו” (בבא קמא נ ע״א).

אין המידות לבקשה בלבד אלא לחיקוי: „מה הוא רחום אף אתה רחום” (שבת קל״ג ע״ב).

📖 העיון המלא
1 הַכָּתוּב
„וַיַּעֲבֹר ה׳ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: ה׳ ה׳ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה…” (שמות ל״ד, ו-ז)

פסוקים אלו נאמרים בסליחות, ביום הכיפורים, בתעניות ובפתיחת ההיכל. אין הם מתארים מה הוא יתברך — אין מתארים אותו — אלא את דרך הנהגתו בעולמו.

2 הַמַּעֲמָד: שְׁלִיחַ צִבּוּר, לֹא סָנֵגוֹר

אמר רבי יוחנן (ראש השנה יז ע״ב): „אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו — מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפניי כסדר הזה ואני מוחל להם”.

לא טענה נמסרה למשה אלא סדר מעשה. וההבדל מכריע: אין משכנעים את הדיין, נכנסים לדרך הנהגה.

ומוסיפה הגמרא את היסוד שכל הסליחות עומדות עליו: „ברית כרותה לשלוש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם”.

3 לָמָּה שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה, וְאֵילּוּ הֵן

הכתוב אינו מונה אותן. מניין שלוש עשרה המידות נאמרו בו כמה דרכים בראשונים, ואינן חופפות זו לזו.

המנהג הרווח, ובכללו מנהגי הספרדים, כדעת רבנו תם: שם הראשון מידה ראשונה ושם השני מידה שנייה — הראשון רחמים קודם החטא, והשני רחמים לאחר החטא ולאחר התשובה.

וצריך לומר זאת בבירור: המספר שלוש עשרה מפורש בגמרא, אך חלוקתן המדויקת דרך מפרשים היא ולא פשט הכתוב. להציג מניין אחד כ„המניין” אינו מדויק.
4 „אֶרֶךְ אַפַּיִם” אֵינוֹ וַתְּרָנוּת

פירושו כמשמעו: מאריך אפו, נותן זמן. ושאלו בגמרא למה נאמר לשון רבים, והשיבו: מאריך אף לצדיקים ומאריך אף לרשעים.

מלווה שנתן ארכה לא מחל על החוב. זמן נתן לפורעו. המחליף ארכה במחילה מפסיד את שתיהן.

ומכאן אזהרת הגמרא (בבא קמא נ ע״א): „כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן — יִוָּתְרוּ חייו”. המחילה קיימת; הזלזול במחילה — אינו.

5 „וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה” — הַכָּתוּב הַקָּשֶׁה

הכתוב ממשיך בשתי מילים שנראות כסותרות: „ונקה” ו„לא ינקה”. ופירשו בגמרא (יומא פ״ו ע״א): מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים.

אין הרחמים פתח אל האין, אלא פתח אל דרך. וזה בדיוק הטעם שאין הסליחות לבדן מספיקות.

ומטעם זה נהגו לסיים ב„ונקה” ואין ממשיכים בכתוב: מזכירים את מידת הניקוי ולא את המצמצמת אותה.

6 כֵּיצַד אוֹמְרִים אוֹתָן

שלוש עשרה המידות דבר שבקדושה הן: נאמרות בציבור, בעשרה, ובעמידה.

— היחיד אינו אומרן דרך בקשה אלא בטעמים, כקורא בתורה.

— אומרים אותן לאט, מילה מילה. המהירות כאן אויבת הכוונה.

— ואין אומרים אותן כנוסחה שפעולתה מאליה: ההבטחה על ההנהגה שהן מחייבות, לא על אמירה בעלמא.

מנהג הספרדים כמובא בילקוט יוסף ובחזון עובדיה — ימים נוראים. ובמקרה פרטי — ישאל את רבו.
7 לְחַקּוֹתָן, לֹא רַק לְאָמְרָן

דרשו בגמרא (שבת קל״ג ע״ב) על „והידמה לו”: מה הוא חנון אף אתה חנון, מה הוא רחום אף אתה רחום.

אדם מבקש שלוש עשרה מידות בבוקר, ומונע את הראשונה שבהן מאשתו בצהריים. אין הבקשה שקר. אלא שאין לה הד.

ימי אלול אינם אפוא מבחן באמירה אלא תרגיל בדמיון לבורא: כל מידה שמבקשים היא מידה שיש לנהוג בה — ובבית תחילה.

🎯 בְּחַן אֶת עַצְמְךָ

חמש שאלות. לחצו על תשובה.

1
מה הראה הקדוש ברוך הוא למשה לפי ראש השנה יז ע״ב?
„נתעטף כשליח ציבור והראה לו סדר תפילה”: לא טענה ניתנה אלא דרך מעשה.
2
מהו „ארך אפיים”?
„מאריך אף” — נותן ארכה. וארכה אינה מחילה, ומכאן אזהרת בבא קמא נ ע״א.
3
כיצד יישבו חז״ל „ונקה לא ינקה”?
יומא פ״ו ע״א: „מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים” — הניקוי מותנה בתשובה.
4
האם מניין שלוש עשרה המידות מפורש בכתוב?
המספר שלוש עשרה מן הגמרא; החלוקה נחלקו בה הראשונים, והמנהג הרווח כרבנו תם.
5
יחיד בלא מניין אומר שלוש עשרה מידות:
דבר שבקדושה הן, ומנהג הספרדים ליחיד לאומרן בטעמים.

תוצאה

📅 שִׁבְעָה יָמִים — מִדָּה אַחַת בְּכָל יוֹם
יום א׳
רַחוּם: להתקשר לאדם בודד בלי שביקש.
יום ב׳
חַנּוּן: לתת בלי לחשב תמורה — עזרה שלא תוחזר.
יום ג׳
אֶרֶךְ אַפַּיִם: לדחות תשובה של כעס בעשרים וארבע שעות.
יום ד׳
רַב חֶסֶד: לעשות דבר אחד יותר מן המגיע.
יום ה׳
אֱמֶת: לתקן דיבור לא מדויק שהנחתי לו משום שהיה לטובתי.
יום ו׳
נֹשֵׂא עָוֹן: לוותר על טינה שאני נושא חודשים.
שבת
וְנַקֵּה: למחול למי שביקש, בלי לגבות ממנו מחיר.
אַרְבָּעָה צְעָדִים מַעֲשִׂיִּים
🏠

שָׁלוֹם בַּיִת — הַפֶּה בַּבַּיִת

בְּרִיתִי שָׁלוֹם — הַשָּׁלוֹם מַתְחִיל בַּבַּיִת. גַּלֵּה כַּרְטִיס שָׁלוֹם בַּיִת.

🔢

גִּימַטְרִיָּה — הַרַב מְנַשֶּׁה

שָׁלוֹם, מָשִׁיחַ, יִסְמַךְ — סוֹדוֹת הָאוֹתִיּוֹת לְפִי הָרַב מְנַשֶּׁה זצ"ל.

🔢 קוּרְס גִּימַטְרִיָּה
📝

לִימוּד תּוֹרָה

הַעֲמֵק בְּבַעַל הַטּוּרִים וְרַשִׁ"י עַל פָּרָשַׁת פִּינְחָס.

📝 בֵּית הַמִּדְרָשׁ
📚

כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת

כָּל שִׁיעוּרֵי מ. יְהוּדָה חִימִי — מִבְּרֵאשִׁית עַד דְּבָרִים וְעַד הַחַגִּים.

📚 כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת
📕

סְפָרִים

חָכְמַת הַתּוֹרָה בְּפוֹרְמַט תְּרִיילֶר — הוֹצָאַת גְּאוּלָה.

🌙

פֵּרוּשׁ חֲלוֹמוֹת

חָלַמְתָּ? בְּדֹק אֶת הַמַּשְׁמָעוּת לְפִי רַב אַלְמוֹלִי.

🌙 פֵּרוּשׁ חֲלוֹמוֹת
🎬

סִרְטוֹנִים

שִׁיעוּרֵי וִידֵאוֹ עַל הַחַגִּים, הַמְּנוֹרָה וְסוֹדוֹת הַמִּשְׁכָּן.

🎬 סִרְטוֹנִים
💡

תֵּיבַת רַעְיוֹנוֹת

רַעְיוֹן, הֶעָרָה אוֹ הַצָּעָה לָאֲתָר? שַׁתֵּף אוֹתָנוּ.

💡 תֵּיבַת רַעְיוֹנוֹת
🤝

מַעֲשֵׂר

תֵּן אֶת חֵלֶק הַמַּעֲשֵׂר שֶׁלְּךָ וְהִשְׁתַּתֵּף בַּהֲפָצַת הַתּוֹרָה.

🤝 מַעֲשֵׂר
📨 קַבְּלוּ אֶת הַשִּׁיעוּר הַשְּׁבוּעִי
כָּל שָׁבוּעַ, יָשִׁיר לְתֵיבַת הַמֵּייל. בְּלִי סְפַּאם. בִּיטּוּל בִּלְחִיצָה.
🕯️ הַקְדֵּשׁ אֶת הַשִּׁיעוּר
לִימֵי בֵּין הַמְּצָרִים — הַקְדֵּשׁ אֶת הַשִּׁיעוּר לְעִלּוּי נִשְׁמַת, לִרְפוּאָה אוֹ לְהַצְלָחָה.
🧱 לְמוּר הַהַקְדָּשׁוֹת ←
אני מאשים את הגויים

אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת הַגּוֹיִם

תְּרִיילֶר רוּחָנִי · דֵּיוִיד גּוֹלְדְבֶּרְג

אֱמֶת קְבוּרָה, וְכֹחוֹת הַמְבַקְּשִׁים לְהַשְׁתִּיקָהּ. אִישׁ אֶחָד מוּל הָאֻמּוֹת — תְּרִיילֶר הַשָּׁאוּב מִן הַתַּלְמוּד וְהַקַּבָּלָה.

📕 לִקְרִיאַת הַסֵּפֶר · ₪36.90