La Gloire divine au Sinaï
Israël purifié comme les anges, la Torah soutien du monde, le jour de joie suprême — Zohar Paracha Yitro
Zohar · Parashat Yitro · Page 22
La Révélation au-delà de la vision d'Ézéchiel
Ce jour-là [du don de la Torah] fut comme le jour où le monde fut créé, car le Saint béni soit-Il se révéla dans Sa Gloire sur le mont Sinaï. Et on pourrait penser que la vision est comparable à celle d'Ézéchiel le prophète — une servante au bord de la mer voyant ce qu'Ézéchiel lui-même n'a pas vu. Il n'en est rien. Car en ce jour-là, où Israël se tenait au mont Sinaï, leur souillure les quitta, et tous les corps étaient resplendissants comme l'éclat des anges supérieurs.
Lorsqu'ils se revêtent de vêtements lumineux, ils sortent pour accomplir les missions de leur Maître. Telle est la luminosité des vêtements : ils entrent dans le feu sans craindre, comme ces Hayyot du côté de la Menouha. Lorsqu'il lui fut révélé, il entra dans la flamme et monta vers les cieux (Choftim 13, 20). Et sur lui [monta] l'ange de Hachem dans la flamme de l'autel.
La pureté d'Israël au Sinaï
Et quand leur souillure les quitta, et que leur éclat resplendit, les corps d'Israël demeurèrent resplendissants, sans aucune impureté. Et les âmes qui étaient en eux étaient comme la voûte du firmament recevant la lumière. Ainsi étaient les Israélites : ils voyaient et contemplaient la Gloire de leur Maître, ce qui n'avait jamais été depuis le jour [de la Création].
Car leur souillure ne s'était pas encore séparée d'eux depuis le ventre [de leur mère]. Et ici, au mont Sinaï, fut séparée leur souillure du corps. Même les embryons dans le ventre de leur mère voyaient et contemplaient la Gloire de leur Maître. Et chacun d'entre eux reçut selon ce qu'il méritait de voir.
La joie suprême et la Torah soutien du monde
Ce jour-là fut un jour de joie devant le Saint béni soit-Il, plus grand que le jour où le monde fut créé. Car le jour où le monde fut créé n'avait pas de subsistance tant qu'Israël n'avait pas reçu la Torah. Comme il est écrit (Jérémie 33:25) : « Si ce n'est Mon alliance jour et nuit, les lois du ciel et de la terre Je n'aurais pas établies. »
— Zohar, Parashat Yitro · Jérémie 33:25Et lorsqu'Israël reçut la Torah, le monde fut consolidé et le ciel et la terre furent maintenus. Et la Gloire du Saint béni soit-Il fut connue en haut et en bas, et Il fut élevé dans Sa Gloire au-dessus de tout.
The Revelation Beyond Ezekiel's Vision
That day [of the giving of the Torah] was like the day the world was created, for the Holy One blessed be He revealed Himself in His Glory upon Mount Sinai. One might think the vision was comparable to that of Ezekiel the prophet — a maidservant at the sea seeing what Ezekiel himself did not see. This is not so. For on that day, when Israel stood at Mount Sinai, their defilement departed from them, and all their bodies were radiant like the splendor of the supernal angels.
When they clothe themselves in luminous garments, they go forth to fulfill the missions of their Master. Such is the luminosity of those garments: they enter the fire without fear, like the Hayyot of the side of Menuha. When it was revealed to him, he entered the flame and ascended to the heavens (Judges 13:20). And upon him rose the angel of Hashem in the flame of the altar.
The Purity of Israel at Sinai
And when their defilement departed and their radiance shone forth, the bodies of Israel remained radiant, without any impurity at all. And the souls within them were like the vault of the firmament receiving light. Thus were the Israelites: they saw and beheld the Glory of their Master, something that had never occurred since the day [of Creation].
For their defilement had not yet separated from them since the womb [of their mother]. And here, at Mount Sinai, their defilement was separated from the body. Even the embryos in their mothers' wombs saw and beheld the Glory of their Master. And each one received according to what they merited to see.
The Supreme Joy and the Torah Sustaining the World
That day was a day of joy before the Holy One blessed be He, greater than the day the world was created. For the day the world was created had no subsistence until Israel received the Torah. As it is written (Jeremiah 33:25): "If not for My covenant day and night, I would not have established the laws of heaven and earth."
— Zohar, Parashat Yitro · Jeremiah 33:25And when Israel received the Torah, the world was consolidated and heaven and earth were maintained. And the Glory of the Holy One blessed be He was known above and below, and He was exalted in His Glory above all.
ההתגלות מעבר לחזון יחזקאל
כְּיוֹם הַהוּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה בִּכְבוֹדוֹ עַל הַר סִינַי. וְאֶפְשָׁר תֹּאמַר הֲרֵי לִמְדָנוּ שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא, יָכוֹל כְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי, לֹא כֵן. לְפִי שֶׁבַּיּוֹם הַהוּא שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי נִפְרַח זֻהֲמָם מֵהֶם, וְכָל הַגּוּפוֹת הָיוּ מְצוּחְצָחִים כִּצְחִיצַת מַלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים.
כַּאֲשֶׁר מִתְלַבְּשִׁים בִּלְבוּשִׁים מְצוּחְצָחִים לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּת רִבּוֹנָם, וְכֹחַ הַלְּבוּשׁ הַמְּצוּחְצָח נִכְנָסִים לָאֵשׁ וְאֵין מִפְחָדִים, כִּרְטִיָּן טִלָּא דְּהַהוּא שֶׁל מְנוּחָה. כַּאֲשֶׁר נִתְגַּלָּה לוֹ נִכְנַס בְּשַׁלְהֶבֶת וְעָלָה לְשָׁמַיִם (שׁוֹפְטִים י״ג, כ). וַיַּעַל מַלְאַךְ ה׳ בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ.
טהרת ישראל בסיני
וְכַאֲשֶׁר נִפְרַח מֵהֶם זֻהֲמָם דִּלְהוֹן, נִשְׁאֲרוּ יִשְׂרָאֵל גּוּפוֹת מְצוּחְצָחִים בְּלִי טְנוֹפֶת כְּלָל, וְהַנִּשְׁמוֹת שֶׁבְּתוֹכָם הָיוּ כְּאוֹרַח הָרָקִיעַ לְקַבֵּל הָאוֹר. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ רוֹאִים וּמִסְתַּכְּלִים בִּכְבוֹד רִבּוֹנָם, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה כֵּן עַל הַיּוֹם.
שֶׁלֹּא נִפְרַח זֻהֲמָם מֵהֶם בּוֹתָן הָרוֹא. וְכָאן בְּהַר סִינַי שֶׁנִּפְרַח הָזֻהָם מִן הַגּוּף, אֲפִלּוּ עוּבְּרִין שֶׁבִּטְנֵי אִמּוֹתָן הָיוּ רוֹאִים וּמִסְתַּכְּלִים בִּכְבוֹד רִבּוֹנָם, וְכֻלָּם קִבְּלוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי לוֹ.
השמחה העליונה והתורה קיום העולם
וַיֵּשׁ הַהוּא הָיָה יוֹם שִׂמְחָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. לְפִי שֶׁהַיּוֹם שֶׁנִּבְרָא בּוֹ הָעוֹלָם לֹא הָיָה בְּקִיּוּם יַצִּיר שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב (ירמיה לג, כה): אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שַׂמְתִּי.
— זוהר, פרשת יתרו · ירמיה לג:כהוְכֵיוָן שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה עַל הַר סִינַי אָז נִתְחַזֵּק הָעוֹלָם, וְנִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְנוֹדַע כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְנִתְעַלָּה בִּכְבוֹדוֹ עַל הַכֹּל.
Commentaire
Le Zohar établit ici une comparaison audacieuse : la Révélation au Sinaï est mise en regard de la Création du monde elle-même. Et la conclusion est surprenante — le jour du don de la Torah fut un jour de plus grande joie que la Création. Pourquoi ? Parce que le monde n'avait aucune permanence tant que la Torah n'avait pas été reçue. Le monde physique sans la Torah est un édifice sans fondation.
La purification des corps : Le Zohar enseigne qu'au Sinaï, la « souillure » (זֻהֲמָא) — héritée du péché originel du Serpent — quitta le peuple d'Israël. Leurs corps devinrent lumineux comme ceux des anges, capables de pénétrer dans le feu divin sans être consumés. C'est un retour à l'état d'Adam avant la faute : un corps de lumière, transparent à l'âme.
Le passage fait une distinction capitale avec la vision d'Ézéchiel. Même si l'on enseigne qu'une simple servante au bord de la Mer Rouge vit plus qu'Ézéchiel, le Zohar précise que la situation au Sinaï était incomparablement supérieure — car les corps eux-mêmes étaient purifiés. Ce n'est pas seulement l'âme qui percevait, mais le corps entier, devenu réceptacle de lumière divine.
Le fait que même les embryons dans le ventre de leur mère perçurent la Gloire divine montre que cette Révélation transcendait toutes les limitations physiques. Chacun recevait selon son niveau — mais tous, sans exception, étaient inclus.
La conclusion du passage — « il n'y a de puissance (עֹז) que la Torah » — scelle le propos : la Torah n'est pas un livre de lois parmi d'autres. Elle est la force structurante de l'univers, le « contrat » (בְּרִית) qui maintient le ciel et la terre en existence.
Commentary
The Zohar draws an audacious comparison here: the Revelation at Sinai is placed alongside the Creation of the world itself. And the conclusion is surprising — the day of the giving of the Torah was a day of greater joy than Creation. Why? Because the world had no permanence until the Torah was received. The physical world without the Torah is a building without a foundation.
The purification of the bodies: The Zohar teaches that at Sinai, the "defilement" (זֻהֲמָא) — inherited from the original sin of the Serpent — departed from the people of Israel. Their bodies became luminous like those of the angels, capable of entering divine fire without being consumed. This is a return to Adam's state before the sin: a body of light, transparent to the soul.
The passage makes a crucial distinction with Ezekiel's vision. Even though it is taught that a simple maidservant at the Red Sea saw more than Ezekiel, the Zohar specifies that the situation at Sinai was incomparably superior — for the bodies themselves were purified. It was not only the soul that perceived, but the entire body, having become a vessel for divine light.
The fact that even embryos in their mothers' wombs perceived the divine Glory shows that this Revelation transcended all physical limitations. Each one received according to their level — but all, without exception, were included.
The passage's conclusion — "there is no strength (עֹז) but the Torah" — seals the teaching: the Torah is not a book of laws among others. It is the structuring force of the universe, the "covenant" (בְּרִית) that maintains heaven and earth in existence.
פירוש
הזוהר עורך כאן השוואה נועזת: ההתגלות בסיני מושמת מול בריאת העולם עצמה. והמסקנה מפתיעה — יום מתן תורה היה יום שמחה גדולה יותר מבריאת העולם. מדוע? כי לעולם לא הייתה קיימות כל עוד לא ניתנה התורה. העולם הפיזי בלי תורה הוא בניין ללא יסוד.
טיהור הגופות: הזוהר מלמד שבסיני ה„זוהמא" — שהועברה מחטא הנחש הקדמוני — פרחה מעם ישראל. גופותיהם הפכו מאירים כמלאכים, מסוגלים להיכנס באש האלוקית מבלי להישרף. זוהי חזרה למצבו של אדם הראשון לפני החטא: גוף של אור, שקוף לנשמה.
הקטע מבחין הבחנה מכרעת מחזון יחזקאל. אף שנלמד ששפחה על הים ראתה יותר מיחזקאל, הזוהר מבהיר שהמצב בסיני היה נעלה לאין ערוך — כי הגופות עצמם היו טהורים. לא רק הנשמה תפסה, אלא הגוף כולו, שהפך לכלי לאור האלוקי.
העובדה שאפילו עוברים ברחם אימותיהם חזו בכבוד האלוקי מראה שהתגלות זו חרגה מכל מגבלה פיזית. כל אחד קיבל לפי דרגתו — אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, נכללו.
סיום הקטע — „ואין עוז אלא תורה" — חותם את הלימוד: התורה אינה ספר חוקים בין ספרים. היא הכוח המבנה את היקום, ה„ברית" שמקיימת שמים וארץ במציאות.
Enseignements Pratiques
1. La Torah est la fondation de la réalité. Le monde n'a de permanence que grâce à la Torah. Ce n'est pas une métaphore poétique mais une vérité cosmique selon le Zohar. Quand nous étudions la Torah, nous ne faisons pas qu'acquérir du savoir — nous soutenons littéralement l'existence du monde. Chaque moment d'étude est un acte de maintien de la Création.
2. La purification est possible. Si au Sinaï, la souillure du Serpent a pu quitter les corps d'Israël, cela signifie que cette souillure n'est pas notre essence. Elle est un ajout, une couche qui peut être retirée. Chaque étude de Torah, chaque mitsva, chaque techouva est un pas vers cette purification originelle. L'état du Sinaï n'est pas un souvenir — c'est une destination.
3. La vraie vision vient de la pureté intérieure. Ce n'est pas le niveau prophétique qui détermine la profondeur de la vision, mais la pureté du réceptacle. Au Sinaï, même les embryons voyaient plus qu'Ézéchiel — parce que leurs corps étaient purs. L'enseignement est clair : pour percevoir le divin, il faut d'abord purifier le corps et l'esprit.
Application : Avant chaque étude, prendre conscience que cet acte soutient le monde. Se souvenir qu'au Sinaï, nos ancêtres ont été purifiés au point de briller comme des anges. Aspirer à cette pureté dans notre propre vie — par la droiture, l'étude et la téchouva — est le chemin vers la perception de la Gloire divine.
Practical Teachings
1. The Torah is the foundation of reality. The world has permanence only thanks to the Torah. This is not a poetic metaphor but a cosmic truth according to the Zohar. When we study Torah, we do not merely acquire knowledge — we literally sustain the existence of the world. Every moment of study is an act of maintaining Creation.
2. Purification is possible. If at Sinai the defilement of the Serpent could leave the bodies of Israel, this means that defilement is not our essence. It is an addition, a layer that can be removed. Every Torah study, every mitzvah, every teshuva is a step toward that original purification. The state of Sinai is not a memory — it is a destination.
3. True vision comes from inner purity. It is not the prophetic level that determines the depth of vision, but the purity of the vessel. At Sinai, even embryos saw more than Ezekiel — because their bodies were pure. The teaching is clear: to perceive the divine, one must first purify body and mind.
Application: Before each study session, become aware that this act sustains the world. Remember that at Sinai, our ancestors were purified to the point of shining like angels. Aspiring to that purity in our own lives — through righteousness, study, and teshuva — is the path to perceiving divine Glory.
לימודים מעשיים
1. התורה היא יסוד המציאות. לעולם יש קיימות רק הודות לתורה. זה לא משל פיוטי אלא אמת קוסמית לפי הזוהר. כשאנו לומדים תורה, אין אנו רק רוכשים ידע — אנו ממש מקיימים את מציאות העולם. כל רגע של לימוד הוא מעשה של קיום הבריאה.
2. טיהור אפשרי. אם בסיני יכלה זוהמת הנחש לעזוב את גופות ישראל, פירוש הדבר שזוהמא זו אינה מהותנו. היא תוספת, שכבה שניתן להסירה. כל לימוד תורה, כל מצווה, כל תשובה — צעד לקראת הטיהור המקורי. מצב סיני אינו זיכרון — הוא יעד.
3. ראייה אמיתית באה מטהרה פנימית. לא הדרגה הנבואית קובעת את עומק הראייה, אלא טהרת הכלי. בסיני, אפילו עוברים ראו יותר מיחזקאל — כי גופותיהם היו טהורים. הלימוד ברור: כדי לתפוס את האלוקי, יש לטהר תחילה את הגוף והנפש.
יישום: לפני כל לימוד, להיות מודעים שמעשה זה מקיים את העולם. לזכור שבסיני, אבותינו טוהרו עד שזהרו כמלאכים. לשאוף לטהרה זו בחיינו — דרך יושר, לימוד ותשובה — זוהי הדרך לתפיסת כבוד ה׳.