וַיֵּרֶד מֹשֶׁה

Moïse descendit vers le peuple

La préparation du peuple, le retour des âmes et le tremblement du Sinaï — Zohar Paracha Yitro

Zohar · Parashat Yitro · Section ח

וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם

Moïse descendit vers le peuple et leur dit

Rabbi Yossi dit : que signifie cette parole (אֲמִירָה), puisqu'il est écrit « et il leur dit » et non « et il leur parla » ? Rabbi Yitshak a dit : voici la manière du monde — lorsque le bien arrive à l'homme, il se réjouit. Mais lorsque survient la souffrance, avant même qu'il ne l'apprenne, il ne peut la supporter, car son cœur se brise en son sein à la mesure de la douleur. Et lorsqu'il apprend la chose, il peut l'affronter et la supporter.

Et c'est pour cela que Moïse ne leur a pas dit directement tout ce qui allait arriver ensuite. Car s'il ne leur avait pas d'abord renforcé le cœur par des paroles, ils n'auraient pas pu supporter, à plus forte raison si Hachem leur avait dit ces choses directement. C'est pourquoi « Il leur dit » d'abord, pour renforcer leur cœur, et ensuite « D.ieu parla ».

Et malgré tout cela, ils ne purent supporter.

Les âmes d'Israël au pied du Sinaï

Rabbi Yehouda, Rabbi Hiyya et Rabbi Yossi ont enseigné : lorsqu'ils entendirent les paroles du Saint béni soit-Il, leurs âmes s'envolèrent. Et les âmes d'Israël montèrent jusqu'au Trône de Gloire du Saint béni soit-Il, car la puissance de la Parole les avait arrachées à eux.

Et lorsque leur honneur n'était pas de s'installer là [devant le Trône], la Torah dit devant le Saint béni soit-Il : « N'ai-je pas été créée deux mille ans avant la création du monde en vue d'eux ? » Il est écrit en Moi : « et l'homme, chaque homme des enfants d'Israël, et le converti qui réside parmi eux ». Et « Parle aux enfants d'Israël pour dire : car à Moi sont les enfants d'Israël, esclaves ». Où sont les enfants d'Israël ?

À cette heure-là, la Torah fit revenir les âmes d'Israël, chacune à sa place. La Torah les saisit et les fit revenir dans leurs âmes, pour les rendre à Israël. C'est ce qu'on dit : « la Torah de Hachem est parfaite, elle fait revenir l'âme » (תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ) — « meshivat nafesh » : elle ramène l'âme [à son corps].

— Zohar, Parashat Yitro · Tehilim 19:8

Le tremblement du Sinaï et de toutes les montagnes

Nous avons appris que Rabbi Yitshak a dit : au moment où le Saint béni soit-Il se révéla sur le mont Sinaï, la montagne trembla. Et au moment où le Sinaï tremblait, toutes les autres montagnes du monde tremblèrent aussi. Et elles montaient et descendaient, jusqu'à ce que le Saint béni soit-Il posât Sa main sur elles et les stabilisât.

Et une voix sortit et proclama : « Qu'as-tu, mer, pour fuir ? Jourdain, pour reculer ? Montagnes, pour bondir comme des béliers ? » (Tehilim 114:5-6). Et elles répondirent : « Devant le Maître, tremble, ô terre ! » (Tehilim 114:7). — Zohar, Parashat Yitro · Tehilim 114

וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם

Moses Descended to the People and Told Them

Rabbi Yossi said: what does this "saying" (אֲמִירָה) mean, since it is written "and he told them" rather than "and he spoke to them"? Rabbi Yitzchak said: this is the way of the world — when good things come to a person, he rejoices. But when suffering comes, before he even learns of it, he cannot bear it, for his heart breaks within him according to the measure of pain. And when he learns of it, he can stand it and endure.

This is why Moses did not tell them directly everything that would follow. For if he had not first strengthened their hearts with gentle words, they could not have endured — how much more so if Hashem had spoken these things to them directly. Therefore "He told them" first, to strengthen their hearts, and then "G-d spoke."

And despite all this, they could not endure.

The Souls of Israel at the Foot of Sinai

Rabbi Yehuda, Rabbi Chiya and Rabbi Yossi taught: when they heard the words of the Holy One blessed be He, their souls flew away. And the souls of Israel ascended to the Throne of Glory of the Holy One blessed be He, for the power of the Word had torn them from their bodies.

And since it was not their honor's due to settle there [before the Throne], the Torah said before the Holy One blessed be He: "Was I not created two thousand years before the creation of the world — for their sake?" It is written in Me: "every man of the children of Israel, and the stranger who dwells among them." And "Speak to the children of Israel saying: for to Me are the children of Israel, servants." Where are the children of Israel?

At that moment, the Torah brought back the souls of Israel, each one to its place. The Torah seized them and restored them to their souls, to return them to Israel. This is what is meant by: "The Torah of Hashem is perfect, restoring the soul" (תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ) — "meshivat nafesh": it brings the soul back [to its body].

— Zohar, Parashat Yitro · Psalms 19:8

The Trembling of Sinai and All the Mountains

We have learned that Rabbi Yitzchak said: at the moment the Holy One blessed be He revealed Himself on Mount Sinai, the mountain trembled. And when Sinai trembled, all the other mountains of the world trembled as well. They rose and fell, until the Holy One blessed be He placed His hand upon them and steadied them.

And a voice went forth and proclaimed: "What ails you, sea, that you flee? Jordan, that you turn back? Mountains, that you skip like rams?" (Psalms 114:5-6). And they answered: "Before the Master, tremble, O earth!" (Psalms 114:7). — Zohar, Parashat Yitro · Psalms 114

וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם

משה ירד אל העם ואמר אליהם

אָמַר רַבִּי יוֹסִי: מַה אֲמִירָה זוֹ? שֶׁכָּתוּב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, וְלֹא כָּתוּב מַה אָמַר. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בּוֹא וּרְאֵה דֶּרֶךְ הָעוֹלָם — כַּאֲשֶׁר תָּבוֹא שִׂמְחָה לָאָדָם, אָז כַּאֲשֶׁר יָבוֹא צַעַר, טֶרֶם שֶׁנּוֹדָע לוֹ הַדָּבָר אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבּוֹל, שֶׁהֲרֵי לִבּוֹ יִפְרַח בְּקִרְבּוֹ לְפִי שָׁעָה. וּכְשֶׁנּוֹדָע לוֹ הַדָּבָר — עָמַד עַל עׇמְדוֹ וְיָכוֹל לִסְבּוֹל.

וּלְפִיכָךְ לֹא הָיָה כָּךְ, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה אָמַר לָהֶם כׇּל מַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחַ״כ. וְהֶחֱזִיק אֶת לְבָבָם בִּדְבָרִים. וְלֹא יָכְלוּ לִסְבּוֹל. כׇּל שֶׁכֵּן אִם לֹא הָיָה ה׳ אוֹמֵר לָהֶם כְּלוּם. וּלְפִיכָךְ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם תְּחִלָּה וְהֶחֱזִיק אֶת לְבָבָם, אַחַ״כ וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים.

וְעִם כׇּל זֶה לֹא יָכְלוּ לִסְבּוֹל.

נשמות ישראל למרגלות הר סיני

שָׁנִינוּ: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אָמַר רַבִּי חִיָּיא, אָמַר רַבִּי יוֹסִי — כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּרְחָה נִשְׁמָתָם. וְעָלוּ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי הַכֹּחַ שֶׁלּוֹ לְהִתְדַּבֵּק שָׁם.

אָמְרָה הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְכִי לֹא נִבְרֵאתִי שְׁתֵּי אֲלָפִים שָׁנָה קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם? לָהֶם כָּתוּב בִּי: „וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם". וְ„אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר, כִּי לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים". אַיֵּה הֵם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֶחֱזִירָה הַתּוֹרָה נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, כׇּל אַחַת וְאַחַת לִמְקוֹמָהּ. הַתּוֹרָה הֶחֱזִיקָה וְאָחֲזָה בָהֶן בְּנִשְׁמוֹתֵיהֶן לְהַחֲזִירָן לְיִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: „תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ" — מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ.

— זוהר, פרשת יתרו · תהלים יט:ח

רעידת הר סיני וכל ההרים

לָמַדְנוּ, שֶׁאָמַר רַבִּי יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי — נִרְעַשׁ הָהָר. וּבְשָׁעָה שֶׁהַר סִינַי נִרְעַשׁ, כׇּל שְׁאָר הֶהָרִים שֶׁבָּעוֹלָם נִרְעֲשׁוּ. וְהָיוּ עוֹלִים וְיוֹרְדִים, עַד שֶׁהוֹשִׁיט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יָדוֹ עֲלֵיהֶם וְנִתְיַשְּׁבוּ.

וְקוֹל יָצָא וְהִכְרִיז: „מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס? הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר? הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים?". וְהֵם הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ: „מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ". — זוהר, פרשת יתרו · תהלים קיד

פֵּירוּשׁ

Commentaire

Le Zohar fait ici une distinction fondamentale entre « dire » (vaYomer) et « parler » (vaYedaber). Rabbi Yitshak explique que « dire » est une parole douce, une préparation, tandis que « parler » est la transmission directe de la puissance divine. Moïse a d'abord préparé le peuple avec des paroles douces pour renforcer leur cœur, car la Parole de D.ieu est d'une intensité telle que sans préparation, elle est insoutenable.

La pédagogie divine : D.ieu ne révèle pas Sa puissance de manière brutale. Il envoie d'abord Moïse avec une « amira » — une parole douce — puis seulement après, vient le « dibour » — la parole de force. C'est un enseignement sur la manière dont la vérité doit être transmise : avec préparation, progressivité et compassion.

L'épisode de l'envol des âmes est d'une profondeur saisissante. La puissance de la Parole divine est telle que les âmes du peuple quittèrent leurs corps et montèrent jusqu'au Trône de Gloire. C'est la Torah elle-même — créée 2000 ans avant le monde — qui « réclama » le retour des âmes en argumentant : « Ces âmes sont les miennes, elles sont écrites en Moi ! » C'est ainsi que le verset « la Torah de Hachem est parfaite, elle ramène l'âme » prend son sens littéral : la Torah a littéralement ramené les âmes dans les corps.

Le tremblement des montagnes révèle que la Révélation au Sinaï n'était pas un événement local — c'est toute la Création qui a tremblé. Mer, fleuve, montagnes : rien ne pouvait rester stable face à la manifestation du Créateur. Seule la main de D.ieu a pu stabiliser l'univers.

פֵּירוּשׁ

Commentary

The Zohar makes a fundamental distinction here between "saying" (vaYomer) and "speaking" (vaYedaber). Rabbi Yitzchak explains that "saying" is a soft word, a preparation, while "speaking" is the direct transmission of divine power. Moses first prepared the people with gentle words to strengthen their hearts, for the Word of G-d is of such intensity that without preparation, it is unbearable.

The divine pedagogy: G-d does not reveal His power brutally. He first sends Moses with an "amira" — a soft word — then only afterwards comes the "dibbur" — the word of force. This teaches us how truth must be transmitted: with preparation, graduality, and compassion.

The episode of the souls' flight is profoundly striking. The power of the divine Word was such that the souls of the people left their bodies and ascended to the Throne of Glory. It was the Torah itself — created 2000 years before the world — that "claimed" the return of the souls by arguing: "These souls are mine, they are written in Me!" Thus the verse "The Torah of Hashem is perfect, restoring the soul" takes its literal meaning: the Torah literally brought the souls back into the bodies.

The trembling of the mountains reveals that the Revelation at Sinai was not a local event — the entire Creation trembled. Sea, river, mountains: nothing could remain stable before the manifestation of the Creator. Only the hand of G-d was able to stabilize the universe.

פֵּירוּשׁ

פירוש

הזוהר עושה הבחנה יסודית בין „אמירה" (וַיֹּאמֶר) ל-„דיבור" (וַיְדַבֵּר). רבי יצחק מסביר שאמירה היא דיבור רך, הכנה, ואילו „דיבור" הוא העברת הכוח האלוקי הישירה. משה הכין קודם את העם בדיבורים רכים כדי לחזק את ליבם, כי דבר ה׳ עוצמתי כל כך שבלי הכנה — אי אפשר לעמוד בו.

הפדגוגיה האלוקית: הקב״ה אינו חושף את כוחו בבת אחת. תחילה שולח את משה עם „אמירה" — דיבור רך — ואחר כך בלבד בא ה״דיבור״ — דיבור של כוח. זהו לימוד על האופן בו יש להעביר אמת: בהכנה, בהדרגתיות וברחמים.

פרשת פריחת הנשמות עמוקה מאוד. עוצמת הדיבור האלוקי הייתה כזו שנשמות העם יצאו מגופם ועלו עד כיסא הכבוד. התורה עצמה — שנבראה 2000 שנה לפני העולם — „תבעה״ את חזרת הנשמות בטענה: ״הנשמות האלה שלי, כתובות בי!״ כך הפסוק „תורת ה׳ תמימה משיבת נפש״ מקבל משמעות מילולית: התורה ממש החזירה את הנשמות לגופות.

רעידת ההרים חושפת שההתגלות בסיני לא הייתה אירוע מקומי — כל הבריאה רעדה. ים, נהר, הרים: שום דבר לא יכול היה להישאר יציב מול התגלות הבורא. רק ידו של הקב״ה ייצבה את היקום.

לִמּוּדִים

Enseignements Pratiques

1. La puissance de la préparation. Moïse n'a pas lancé brutalement la parole divine au peuple. Il les a d'abord préparés. Toute vérité profonde nécessite une introduction, un « dire » avant le « parler ». Quand on transmet un enseignement, quand on annonce une nouvelle difficile — on prépare d'abord le cœur de celui qui écoute.

2. La Torah ramène l'âme. Le verset « Torat Hachem temima meshivat nafesh » n'est pas une métaphore. Au Sinaï, les âmes ont littéralement quitté les corps, et c'est la Torah qui les a ramenées. Chaque fois que nous étudions la Torah, nous revivons ce processus : notre âme, qui s'est éloignée dans les soucis quotidiens, est « ramenée » à sa source.

3. Toute la Création a participé. La Révélation n'était pas un événement réservé à un peuple dans un désert. Toute la terre, tous les océans, toutes les montagnes ont été ébranlés. Cela signifie que la Torah concerne toute la Création — elle n'est pas une « religion » limitée, mais la loi universelle du Créateur.

Application : Avant chaque étude de Torah, prendre un moment de silence. Se préparer. Renforcer son cœur. Comme Moïse l'a fait pour le peuple avant la Révélation, nous devons préparer notre réceptacle intérieur avant de recevoir la lumière de la Torah.

לִמּוּדִים

Practical Teachings

1. The power of preparation. Moses did not throw the divine word at the people abruptly. He first prepared them. Every profound truth requires an introduction, a "saying" before the "speaking." When transmitting a teaching or delivering difficult news — one first prepares the listener's heart.

2. The Torah restores the soul. The verse "Torat Hashem temima meshivat nafesh" is not a metaphor. At Sinai, the souls literally left the bodies, and it was the Torah that brought them back. Every time we study Torah, we relive this process: our soul, which has drifted amid daily concerns, is "restored" to its source.

3. All Creation participated. The Revelation was not an event reserved for one people in one desert. The entire earth, all oceans, all mountains were shaken. This means the Torah concerns all of Creation — it is not a limited "religion" but the universal law of the Creator.

Application: Before each Torah study, take a moment of silence. Prepare yourself. Strengthen your heart. As Moses did for the people before the Revelation, we must prepare our inner vessel before receiving the light of the Torah.

לִמּוּדִים

לימודים מעשיים

1. כוחה של ההכנה. משה לא זרק את הדיבור האלוקי על העם בפתאומיות. הוא הכין אותם קודם. כל אמת עמוקה דורשת הקדמה, „אמירה" לפני ה„דיבור". כשמעבירים לימוד, כשמבשרים בשורה קשה — מכינים קודם את לב השומע.

2. התורה משיבה את הנשמה. הפסוק „תורת ה׳ תמימה משיבת נפש" אינו משל. בסיני, הנשמות יצאו ממש מן הגוף, והתורה היא שהחזירה אותן. בכל פעם שאנו לומדים תורה, אנו חיים מחדש את התהליך הזה: הנשמה שלנו, שהתרחקה בדאגות היום, „חוזרת" למקורה.

3. כל הבריאה השתתפה. ההתגלות לא הייתה אירוע מיועד לעם אחד במדבר. כל הארץ, כל האוקיינוסים, כל ההרים הזדעזעו. פירושו שהתורה נוגעת לכל הבריאה — היא לא „דת" מוגבלת, אלא חוק אוניברסלי של הבורא.

יישום: לפני כל לימוד תורה, לקחת רגע של שתיקה. להתכונן. לחזק את הלב. כמו שמשה עשה לעם לפני ההתגלות, כך עלינו להכין את הכלי הפנימי שלנו לפני שנקבל את אור התורה.