חיי שרה —
״תראו מאיפה באתי״
מאיפה בא ישמעאל לעקדה? הוא גורש עם הגר, ישב במדבר פארן, ואמו לקחה לו אשה מארץ מצרים. ובכל זאת בעקדה אברהם לוקח ״את שני נעריו״ — ישמעאל ואליעזר, אומר המדרש — ולפי רש״י, ויכוח בין ישמעאל ליצחק על ברית המילה הוא שקדם לניסיון. מר הימי עושה את החשבון: ישמעאל גורש בגיל שש עשרה, כשיצחק, ביום הגמלו, היה בסכנה שישמעאל ישפיע עליו; בעקדה יצחק בן שלושים ושבע, ישמעאל בן חמישים ואחת, שרה כבר לא חוששת, וישמעאל חזר לגור ליד אברהם. למרגלות הר המוריה ישמעאל ואליעזר לא רואים כלום — ״שבו לכם פה עם החמור״ — ומתווכחים על הירושה. שרה, שהלכה לקרית ארבע לשאול ענק איפה בני ביתה, מתה כשהיא שומעת על העקדה. התורה לא מביאה אף מילה מן ההספד של אברהם: ההספד הוא ״ויבא אברהם״ — הוא בא מהעקדה. איזו אמא צריך להיות כדי לגדל בן שמבקש שיקשרו אותו טוב?
היום, בעזרת השם, אנחנו ממשיכים בעניין התפר בין שתי הפרשיות: פרשת וירא ופרשת חיי שרה. סיימנו את פרשת וירא בעקדת יצחק, ואתמול שאלנו שאלה: מאיפה בא ישמעאל לעקדה?
למה אנחנו שואלים את השאלה הזאת? כי אנחנו יודעים ששרה אומרת לאברהם: ״גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק״. וכתוב שאברהם שומע בקול שרה: ״וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר… ואת הילד וישלחה, ותלך ותתע במדבר באר שבע״.
זאת אומרת, ישמעאל והגר גורשו בפועל מהאוהל של אברהם אבינו.
ובהמשך כתוב ״ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים״, ואחר כך: ״ויהי אלהים את הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רובה קשת״. איפה ישמעאל? יושב במדבר פארן, ״ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים״.
הגר הייתה בת פרעה. אנחנו מכירים את זה: כשאברהם יורד למצרים, ״וינגע ה׳ את פרעה נגעים גדולים״, ופרעה אומר לאברהם: למה אמרת לי אחותי היא, והיא אשתך? ובתור מתנה הוא נותן לו את בתו הגר לשפחה. הוא אמר: מוטב תהיה שפחה אצל אברהם ולא תהיה נסיכה במצרים.
זאת אומרת, הגר מקורבת למלכות במצרים. ולכן כשישמעאל במדבר פארן, אמא שלו, שיש לה קשרים, לוקחת לו אשה מארץ מצרים.
אחר כך יש את הסיפור של אבימלך, ומיד אחריו: ״ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם״. אם אנחנו יודעים שישמעאל נמצא עכשיו במדבר פארן, נשוי ורחוק מאברהם אבינו, איך כתוב בעקדה: ״וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו״?
אומר המדרש: מי הם שני הנערים האלה? אחד זה ישמעאל, ואחד זה אליעזר. איך פתאום אנחנו מוצאים פה את ישמעאל בעקדה? הרי גירשו אותו, והוא לא צריך להיות כאן.
שאלה נוספת מחזקת עוד יותר את הראשונה. כתוב ״ויהי אחר הדברים האלה״ — איזה דברים? התורה לא מפרטת לנו. רש״י מביא שני פירושים.
פירוש אחד: אחר הדיבורים האלה — דבריו של השטן, שבא לפני הקב״ה ואמר לו: הנה ראית? אברהם אבינו עשה משתה גדול ביום הגמל את יצחק, הזמין הרבה אנשים נכבדים, ולא הקריב אפילו קרבן אחד; אפילו תודה הוא לא אמר לך. אמר לו הקב״ה: תדע לך שאם אני אומר לו להקריב, לא קרבן אחד, את יצחק עצמו — הוא יסכים. אז הוא אומר: באמת? בוא נתערב, כמו שאנחנו אומרים. ״ויהי אחר הדברים האלה״ — הדיבור הזה בין השטן לקב״ה — ״והאלהים נסה את אברהם״, ואמר לו: ״קח נא את בנך את יחידך״.
פירוש אחר שרש״י מביא, וזה לעניין שלנו: יצחק וישמעאל התחילו להתווכח ביניהם, וישמעאל התפאר על יצחק. אמר לו: אתה עשית ברית מילה בן שמונה ימים — זה לא חכמה. בן שמונה ימים, תינוק לא מרגיש כלום, הוא לא יכול להתנגד. אני הייתי בן שלוש עשרה, עשו לי ברית, ובכל זאת לא התנגדתי. אז לי יש מסירות נפש יותר גדולה משלך.
אמר לו יצחק: ״באבר אחד אתה מיראני? אילו אמר לי הקב״ה זבח עצמך לפני, לא הייתי מעכב״. ״ויהי אחר הדברים האלה, והאלהים נסה את אברהם״.
יוצא מהשיחה הזאת בין ישמעאל ליצחק שישמעאל עדיין נמצא בסביבה. אבל אמרנו שהוא גורש.
אז באמת צריך לדעת: בן כמה היה ישמעאל בעקדה? יצחק היה בן שלושים ושבע. ואם הפרש הגיל בין יצחק לישמעאל הוא ארבע עשרה שנה, ישמעאל בעקדה בן חמישים ואחת, ויצחק בן שלושים ושבע.
אז זה שהתורה אומרת ״נער״, ״נערים״ — זה לא אומר שהם נערים כמו שאנחנו מבינים היום, בני שתים עשרה, שלוש עשרה, שש עשרה, טיפש עשרה מה שנקרא. הם היו בגיל מכובד.
מה הייתה הסיבה ששרה אמרה לאברהם ״גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש עם בני עם יצחק״? כי ראתה שישמעאל מצחק עם יצחק. מה זה ״מצחק״? לשון צחוק זה גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים.
היא הייתה רואה איך שישמעאל משחק איתו בקשת וחיצים ומנסה להרוג אותו. וזה גם סימן של עבודה זרה: הוא ניסה להשפיע עליו לעבוד עבודה זרה, כי המילה ״מצחק״ היא כמו בחטא העגל: ״ויקומו לצחק״ — לצחק זה לעבוד עבודה זרה. ואז אמרה שרה לאברהם: תשמע, אני לא רוצה; הוא מוציא אותו לתרבות רעה, הוא משפיע עליו.
בני כמה הם היו באותו זמן? יצחק היה, בוא נגיד, בן שנתיים, כי זה ״ביום הגמל את יצחק״; וישמעאל בן שש עשרה. זה גיל מסוכן: אז ישמעאל יכול להשפיע על יצחק ולהוציא אותו לתרבות רעה. אמרה שרה: תגרש אותו.
זאת אומרת, כשמגרשים את ישמעאל הוא באמת נער: בן שש עשרה, שבע עשרה, משהו כזה. הוא מגיע למדבר פארן ונושא אשה. אחרי שהוא מתחתן עוברות כמה שנים טובות, ובזמן העקדה הוא כבר בן חמישים ואחת.
אז לפי זה ישמעאל כבר חזר לגור ליד אברהם אבינו, ולשרה זה כבר לא אכפת; זה כבר לא מפחיד אותה שהוא נמצא. למה? כי בינתיים יצחק גדל. הוא בן שלושים ושבע, למד קצת תורה מאבא שלו — בכל אופן, שלושים ושבע שנים הוא עם אברהם אבינו. איזו השפעה כבר יכולה להיות לישמעאל על יצחק?
ולכן בזמן העקדה ישמעאל נמצא בסביבה, והוא מתלווה לאברהם אבינו, והולכים ביחד לעשות את העקדה. אבל צריך לחשוב על הדברים האלה, כי אם אתה הולך לפי הרצף אתה אומר: זה לא הגיוני, מאיפה הוא בא? אז הנה, אנחנו יודעים שהוא בא, והוא היה צמוד לאברהם אבינו.
יש אפילו דיון, ויכוח, בין ישמעאל לאליעזר. כשהם מגיעים להר המוריה, אברהם שואל אותם: אתם רואים משהו? הם אומרים: לא רואים כלום. ואברהם אבינו רואה איך שהשכינה נמצאת שם על ההר.
כי המקום הזה של עקדת יצחק זה המקום של אבן השתיה, שם בית המקדש, ומשם גם עשה הקב״ה את אדם הראשון. זה מקום קדוש, זה לא סתם מקום. הוא אומר: אתם רואים משהו? — לא רואים כלום. אז כמו שכתוב בעקדה: ״שבו לכם פה עם החמור״ — עם הדומים לחמור. לא רואים כלום.
כשישבו אליעזר וישמעאל וחיכו עד שאברהם יחזור עם יצחק מהעקדה, היה ביניהם ויכוח. אומר ישמעאל לאליעזר: עכשיו הכול טוב. הנה אברהם הולך לשחוט את יצחק, ואני הבן של אברהם — אני אירש אותו. אמר לו אליעזר: מה פתאום! אתה בן שפחה, לא מגיע לך שום דבר. אני, אליעזר, העבד הנאמן של אברהם אבינו — מן הסתם אני זה שאירש אותו.
ככה מתווכחים ביניהם, ועד שהם מתווכחים, אברהם חוזר — יחד עם יצחק, לפי מדרש אחד. לפי מדרש אחר, אברהם חוזר, ויצחק הולך שלוש שנים ונמצא במקום אחר; לא ניכנס לעניין הזה. בכל אופן, זה דבר שמסתתר במדרשים, מאחורי העניין.
בסופו של דבר יצחק אבינו — ״אל תשלח ידך אל הנער״ — לא נשחט. אבל לשרה זה לא עזר הרבה: מיד אחרי העקדה אנחנו מגיעים לפרשה שלנו, ״ויהיו חיי שרה״, ו״ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון״.
אתה שואל: איך שרה בכלל הגיעה לחברון? הרי ״וישב אברהם בבאר שבע״ — הם גרו בבאר שבע. איך קורה ששרה מתה בחברון?
המדרש אומר: כששרה קמה בבוקר וראתה שאברהם לא נמצא, יצחק לא נמצא, ישמעאל לא נמצא, אליעזר לא נמצא, היא נכנסה ללחץ: אני חייבת לדעת מה קורה איתם. איך היא תדע? אין אינטרפול, אין משטרה, אין רחפנים. היא הלכה לקרית ארבע.
מה יש בקרית ארבע? ענקים. למה קרית ארבע נקראת קרית ארבע? פירוש אחד: על שם ארבעת הזוגות שקבורים שם. אבל בזמן הזה עוד אף אחד לא קבור שם, חוץ מאדם וחוה. אז יש עוד פירוש: על שם ארבעת הענקים שהיו שם. זאת אומרת, קרית ארבע — שם נמצאים הענקים.
היא פונה לאחד הענקים ואומרת לו: אתה גבוה מאוד, תשקיף ותגיד לי בבקשה אם אתה רואה את אברהם ויצחק — הלכו לי לאיבוד. הוא מסתכל: אני רואה, אני רואה אותם על הר המוריה, ובדיוק עכשיו אברהם מרים את הסכין והוא הולך לשחוט את יצחק. כששמעה את זה שרה, פרחה נשמתה. ולכן כתוב פה ״ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון״.
כשאברהם חוזר לבאר שבע: איפה שרה? מספרים לו שהלכה לקרית ארבע לחפש אתכם. ואז ״ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה״: הוא מגיע לקרית ארבע, ושם הוא קונה את המערה מעפרון, ושם הוא קובר את שרה.
מעניין: כתוב ״ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה״. מה ההספד שהוא הספיד אותה? לא כתוב. שרה אמנו, עם כל הכבוד שהיה לה — התורה לא תספר כמה מילים, ״ויאמר אברהם״ משהו? כלום. לא אומרים שום מילה.
אחר כך בהמשך הפרשה, כשאברהם שולח את אליעזר להביא אשה ליצחק, חוזרים על הסיפור פעמיים — והתורה מאריכה, מאריכה. מה קרה פה, שאתה מקמץ ולא אומר מילה אחת של הספד על שרה?
אז אם כן, יש פה בפסוק עצמו את ההספד של אברהם על שרה. איפה ההספד כתוב? בתיבה קטנה? לא. ״ולבכותה״? זה עוד יותר קטן: לא מספיק שאין הספד, גם במילה ״ולבכותה״ הכ״ף כתובה כ״ף זעירה.
אז איפה בכל אופן ההספד מסתתר? ובזה אני אסיים: ״ויבא אברהם״. זה ההספד. למה אני מתכוון? אברהם הרי מגיע, ושרה מתה. שואלים אותו: אברהם, איפה היית? ״ויבא אברהם״ — מאיפה באת? באתי מהעקדה.
זה ההספד הכי גדול שאפשר להספיד את שרה. האשה הזאת, שרה, חינכה וגידלה עד גיל שלושים ושבע ילד שקוראים לו יצחק. נצטוויתי על ידי הקב״ה לעקוד אותו, והוא לא התנגד לעקדה. וכשקשרתי אותו הוא אמר: תקשור אותי טוב, שבאינסטינקט לא אבעט. הוא היה מוכן להיעקד ולהקריב את עצמו על המצוה הזאת. איזו אמא צריך להיות כדי לגדל ילד כזה?
וזה ההספד הכי גדול, ההספד הכי משובח שאפשר להגיד: תראו מאיפה באתי. מספיק שתבינו מאיפה באתי כדי לדעת מי הייתה האשה הזאת, שרה אמנו — שבזכותה, ובזכות החינוך שהיא נתנה ליצחק, אפשר היה בכלל לחשוב ולדמיין את העקדה.
ואני רוצה לגלות לכם עוד סוד אחד קטן; לא כולם מכירים את המדרש הזה. אומרים ששרה מתה כי הענק אמר לה: עוד שנייה אחת הוא שוחט אותו. היא חשבה שהוא שחט אותו, ומזה היא מתה, נכון? ככה אנחנו רגילים לחשוב.
יש מדרש שאומר: היא שאלה אותו — תגיד, נו, והוא שחט אותו בסוף? הוא אמר לה: לא. ומזה שהוא אמר לה לא, היא מתה — מהאכזבה שהתאכזבה שהעקדה לא הלכה עד הסוף. זה היה מפח הנפש שלה.
זה ממש אי אפשר לתפוס את המחשבה הזאת. ואתה אומר: מה, השתגעתם? גם אברהם השתגע, גם שרה השתגעה? אתם כל כך רציתם שזה יקרה? איך אתם יכולים כל כך לרצות שזה יקרה?
יש רק הסבר אחד. אברהם ושרה ידעו שאם בסופו של דבר העקדה יוצאת לפועל עד הסוף, העולם מתוקן. זה היה מתקן את חטא אדם הראשון, והעולם היה חוזר להיות מתוקן; וממילא תהיה תחיית המתים, וממילא יהיה משיח, וממילא יהיה כבר תיקון העולם במלכות שדי. לזה אברהם ושרה רצו להגיע.
רק מה? ״כי לא מחשבותי מחשבותיכם״ — המחשבה של הקב״ה היא שאין קיצורי דרך. צריך ששת אלפים שנה; נעבור ששת אלפים שנה. ברוך השם, זכינו שאנחנו כבר לקראת הסוף של הזמן הזה, ובעזרת השם נגיע כבר לגאולה שלמה. ויצחק — כמו שאמרתי אתמול — בלשון עתיד: ״אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה״. ברוך ה׳ לעולם, אמן ואמן.
Genèse / Genesis / בראשית 21,8–21
Rachi sur Genèse / Rashi on Genesis / רש״י על בראשית 21,9
Genèse / Genesis / בראשית 12,17–19
Rachi sur Genèse / Rashi on Genesis / רש״י על בראשית 16,1
Genèse / Genesis / בראשית 22,1–5
Rachi sur Genèse / Rashi on Genesis / רש״י על בראשית 22,1
Rachi sur Genèse / Rashi on Genesis / רש״י על בראשית 22,3
Genèse / Genesis / בראשית 22,12–19
בדקו את עצמכם
חמש שאלות על השיעור. בחרו תשובה.
תוצאה
שָׁלוֹם בַּיִת — הַפֶּה בַּבַּיִת
בְּרִיתִי שָׁלוֹם — הַשָּׁלוֹם מַתְחִיל בַּבַּיִת. גַּלֵּה כַּרְטִיס שָׁלוֹם בַּיִת.
גִּימַטְרִיָּה — הַרַב מְנַשֶּׁה
שָׁלוֹם, מָשִׁיחַ, יִסְמַךְ — סוֹדוֹת הָאוֹתִיּוֹת לְפִי הָרַב מְנַשֶּׁה זצ"ל.
🔢 קוּרְס גִּימַטְרִיָּהכָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת
כָּל שִׁיעוּרֵי מ. יְהוּדָה חִימִי — מִבְּרֵאשִׁית עַד דְּבָרִים וְעַד הַחַגִּים.
📚 כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹתסְפָרִים
חָכְמַת הַתּוֹרָה בְּפוֹרְמַט תְּרִיילֶר — הוֹצָאַת גְּאוּלָה.
אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת הַגּוֹיִם
אֱמֶת קְבוּרָה, וְכֹחוֹת הַמְבַקְּשִׁים לְהַשְׁתִּיקָהּ. אִישׁ אֶחָד מוּל הָאֻמּוֹת — תְּרִיילֶר הַשָּׁאוּב מִן הַתַּלְמוּד וְהַקַּבָּלָה.
📕 לִקְרִיאַת הַסֵּפֶר · ₪36.90