סוכות — „הסוכה, בית החתנים”: מדוע בט״ו בתשרי, ומה הסוכה שומרת מיום הכיפורים

א שאלה מאוד מפורסמת

בעזרת השם, היום י״א בתשרי. זה יום עם תאריך מאוד מאוד מיוחד. וכדי שנבין את התאריך, נתחיל קודם כל בשאלה המאוד מפורסמת: למה אנחנו בונים סוכה?

השאלה פשוטה. כתוב בתורה:

„בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים… לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” — ויקרא כ״ג, מ״ב-מ״ג

בואו נבדוק את זה. אנחנו אומרים את זה, וזה עובר ככה ליד האוזן. האם זה נכון שהקדוש ברוך הוא הושיב בסוכות את בני ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים?

ב לשבת — בתוך תנועה?

קודם כל, כדי לשבת צריך להיות במקום. אי אפשר לשבת בתוך תנועה. ו„בהוציאי אותם” — אנחנו בתנועה. אז איך אתה אומר „בסוכות הושבתי את בני ישראל” אם הם היו בתנועה?

תגיד: בכל חנייה הם היו בונים סוכה. לכאורה. אבל יש לנו עד שמעיד בדיוק מה הייתה צורת המגורים של ישראל במדבר: בלעם. הוא משקיף ואומר:

„מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל” — במדבר כ״ד, ה׳

הוא לא אומר „מה טובו סוכותיך יעקב”. הוא לא רואה סוכות, הוא רואה אוהלים. אז מתי בדיוק הם עשו סוכות, כשהם היו בתנועה במדבר?

ג רבי אליעזר ורבי עקיבא

יש בזה מחלוקת חז״ל:

„״כִּי בַסּוּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ — עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: סוּכּוֹת מַמָּשׁ עָשׂוּ לָהֶם” — סוכה י״א ע״ב

רבי עקיבא אומר: סוכות ממש. צריך להבין מה זה „סוכות ממש”, כי היסטורית אנחנו רואים שהם ישבו באוהלים.

הדעה האחרת אומרת: זכר לענני הכבוד. וזה נכון וזה אמיתי — עם ישראל הלך בתוך סוכה של ענני הכבוד. ארבעה עננים בצדדים; ענן מלמעלה, שמגן עליהם מהשמש ומהגשם; ענן ברצפה, שמשטח להם את הדרך שלא יינשכו מעקרבים ומנחשים — שישה עננים; והשביעי, עמוד הענן שהולך לפניהם להנחותם הדרך.

עם ישראל כולו, בערך חמישה מיליון איש, מתנהל בתוך סוכה ענקית שעשויה מענני הכבוד.

ד אז למה בתשרי?

אם זה נכון, וזה בוודאי נכון, נשאלת השאלה: למה אנחנו עושים סוכות דווקא בחודש תשרי, בט״ו בתשרי?

אם זה זכר לענני הכבוד שהקיפו את עם ישראל והלכו איתו במדבר ארבעים שנה, אז כל יום מימות השנה מתאים לעשות את הזכר. שלוש מאות שישים וחמישה ימים בשנה הלכו עם ענני הכבוד.

יש לנו בעיה גם עם הטעם הראשון וגם עם השני. הראשון, „בסוכות הושבתי”: בלעם מעיד שישבו באוהלים, ואין יושבים בתנועה. וגם אם תגיד שישבו בסוכות ארבעים שנה — כל יום מתאים. והשני, ענני הכבוד: גם כאן כל יום מתאים.

ה תשובת החורף

באים חז״ל ואומרים: אנחנו דווקא רוצים לעשות סוכה בתשרי. למה? דרכו של עולם, כשמתחיל הקיץ, לצאת מהבית למרפסת ולשבת בסוכה כדי שיהיה בריזה, שיהיה אוויר. אבל עם ישראל, כדי להראות את אהבתו להשם, דווקא בתחילת החורף, שמתחיל בתשרי — בשמחת תורה אנחנו כבר מזכירים את הגשם — יוצא מהבית ונכנס לסוכה, כדי להראות שאנחנו יוצאים כי אנחנו מקיימים את מצוות השם.

בסדר. אבל למה ט״ו? כל יום בתשרי יכול להיות. ויותר נכון, לפי הטעם הזה דווקא חודש חשוון מתאים: בשמחת תורה אנחנו רק מזכירים גבורות גשמים, עוד לא מבקשים גשם. מתי מתחילים לבקש? בז׳ במרחשוון. אז בואו נתחיל בחשוון, נבנה סוכה כשאנחנו מבקשים גשם!

החקירה הזאת חייבת להביא אותנו לטעם הרבה יותר פנימי ועמוק: מה יש בסוכה, על מה אנחנו בעצם בונים אותה, ולמה דווקא בט״ו בתשרי.

ו מסיני עד יום הסליחה

החקירה שלנו מתחילה ממעמד הר סיני. במעמד הר סיני עם ישראל קיבל את התורה, בו׳ בסיוון. ואנחנו יודעים מה היה: חטא העגל. משה רבנו יורד ושובר את הלוחות. עולה שוב, ארבעים יום מתפלל. יורד, ועולה עוד פעם בראש חודש אלול, ארבעים יום.

והיום הארבעים הוא יום הכיפורים. כך כותב רש״י:

„בַּעֲשָׂרָה בְּתִשְׁרֵי נִתְרַצָּה הַקָּבָּ״ה לְיִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה וּבְלֵב שָׁלֵם… סָלַחְתִּי, וּמָסַר לוֹ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת, וְיָרַד וְהִתְחִיל לְצַוּוֹתָם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן” — רש״י שמות ל״ג, י״א

ביום הכיפורים, עשירי בתשרי, הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו „סלחתי”, ומשה יורד אל עם ישראל עם הלוחות השניים. בשמחה.

ז ממחרת יום הכיפורים: ויקהל

ולמחרת? בראש פרשת ויקהל:

„וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” — שמות ל״ה, א׳

„לְמָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשֶׁיָּרַד מִן הָהָר” — רש״י

למחרת יום הכיפורים, י״א בתשרי, כמו היום: משה מכנס את כולם ואומר להם: עכשיו צריך לאסוף תרומות למשכן. חוזרים לתוכנית המקורית, כמו בפרשות תרומה, תצוה, ויקהל, פקודי.

„וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר” — שמות ל״ו, ג׳

„בבוקר בבוקר” — שני בקרים. תוך יומיים, בי״ב ובי״ג בתשרי, הם הביאו את כל מה שצריך למשכן, עד שמשה אמר להם: זהו, מספיק, יש לנו די והותר. בי״ד הכול בידי בעלי המלאכה. ובט״ו הם מתחילים לבנות את המשכן.

כמו שעם ישראל התחיל לבנות את המשכן בט״ו בתשרי, כך בט״ו בתשרי אנחנו בונים סוכה. עכשיו אנחנו מתחילים להבין מה המטרה של הסוכה.

ח החתן שנוסע

והמדרש אומר שלמעשה זה תיקון. מה התיקון?

אחרי מעמד הר סיני ועשרת הדברות, משה רבנו אומר לעם ישראל: אני נפרד מכם עכשיו ארבעים יום וארבעים לילה. שמעתם את הדברות; אני עולה לקבל את התורה למעלה, אני הולך להביא לכם את התורה.

משל למה הדבר דומה? לזוג שהתחתנו. עשו חתונה מפוארת, הביאו זמרים, הביאו הופעות, חתונה שאי אפשר לדמיין בכלל. ולמחרת החתן אומר לכלה: תקשיבי, אני מתנצל, יש לי נסיעה דחופה לחו״ל, נסיעת עסקים מאוד מאוד חשובה. אני חוזר עוד ארבעים יום.

מה אתה מצפה מהכלה הזאת, שהייתה בשיא ההתרגשות שלה, שהייתה עורגת כל כך להיות עם בעלה — ופתאום הוא קם והולך? איזה ניסיון קשה זה, ארבעים יום, לכלה שנשארת לבד בסוויטה של המלון. איך היא לא תעשה את העגל? זה מה שהמדרש אומר: איך היא לא תזנה?

ט הפעם לא עוזבים את הכלה

בא הקדוש ברוך הוא, כביכול, ואומר למשה רבנו: הפעם, כשאתה תוריד להם את הלוחות השניים, נעשה שבע ברכות. הפעם לא עוזבים את הכלה. חוגגים ביחד שבע ברכות כמו שצריך.

ומשה רבנו יורד עם הלוחות השניים ואומר: עכשיו תבנו בית חתנים. תבנו מקום שבו החתן והכלה יוכלו לשבת ולשמוח שבעת ימי המשתה כמו שצריך, כדי שהזיווג הזה יעלה יפה ויצאו לדרך חדשה, יפה מאוד.

„וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם” — שמות כ״ה, ח׳

וזו הסוכה. אחרי שמשה רבנו יורד עם הלוחות השניים, ניתנים ארבעה ימים: תתחילו לבנות את המשכן, ששם אשרה את שכינתי.

י איפה שמים את האור של יום הכיפורים?

אותו דבר אנחנו עושים עכשיו. היינו במעמד הר סיני: יום הכיפורים הוא היום הכי קרוב, בהרגשה הרוחנית, למעמד הר סיני. אנחנו דומים למלאכים: לא אוכלים, לא שותים, עומדים כל היום, לובשים בגדי לבן, עסוקים אך ורק בתפילה. אין שטן ואין פגע רע. אנחנו אחד על אחד עם הקדוש ברוך הוא. שכינה עצומה.

אתמול אף אחד לא רצה לעזוב את בית הכנסת. אולי הקהל מיהר לשתות, לפתוח את הצום — אבל ההרגשה היא כל כך של דבקות, שאתה אומר: אני רוצה להמשיך עוד. מגרשים אותך מבית הכנסת: לך, אכול בשמחה.

אבל מה אתה עושה עם כל האנרגיה הרוחנית שקיבלת ביום הכיפורים? איפה אתה מחביא אותה?

איפה החביאו את כל האנרגיה של מעמד הר סיני? במשכן: „ושכנתי בתוכם”. עשו משכן, ושם תשרה שכינתי.

ביציאה מיום הכיפורים רצים לבנות את הסוכה — כך נחתם השיעור הראשון על יום הכיפורים, הנעילה ההפוכה.

יא הסוכה היא המשכן

אנחנו עושים בדיוק את אותו תהליך. משה רבנו יורד עם הלוחות השניים; אנחנו, אחרי יום הכיפורים, בארבעה ימים מכינים סוכה, שהיא בעצם המשכן שבתוכו אנחנו נכנסים עם השכינה. שם צילא דמהימנותא, ושם אנחנו ממשיכים את הרוחניות, את ההשגה הרוחנית שקיבלנו ביום הכיפורים.

ועכשיו הטעם הזה נותן תשובה לכל השאלות. שאלנו: למה דווקא בתחילת החורף? זה לא קשור לחורף. זה פשוט קשור לתאריך ט״ו בתשרי, שבא אחרי עשירי בתשרי, יום הכיפורים.

אנחנו משרים את השכינה: ממשיכים את השכינה שהייתה לנו ביום הכיפורים ומכניסים אותה לתוך הסוכה. אנחנו בצל האמונה, יחד עם הקדוש ברוך הוא, אוכלים ושותים יחד עם שבעת האושפיזין. וזה בעצם חג הסוכות, שמחבר אותנו ממש עם יום הכיפורים.

יב ארבעה ימים, ארבע אותיות

והנחיתה היא בשלבים. מה הם ארבעת הימים האלה שבין יום הכיפורים לסוכות?

המקובלים מסבירים שארבעת הימים הם כנגד ארבע אותיות של שם הוי״ה: י־ה־ו־ה.

היום הראשון הוא היום של היו״ד, הכי קרוב, הכי גבוה רוחנית, ליום הכיפורים — נקודה. מחר הנקודה הזאת מתרחבת לה״א. ביום השלישי הוי״ו, שכבר מתחילה למשוך את הרוחניות מיום הכיפורים. והה״א האחרונה — י״ד בתשרי, לקראת הכניסה לתוך הסוכה.

ככה אנחנו ממשיכים את הרוחניות מהשיא שהיינו בו ביום הכיפורים ומכניסים אותה לתוך הסוכה. זה בעצם הרעיון.

יג חזרת ענני הכבוד

ולכן כשנחלקו ב„כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים” — איזה סוכות? ענני הכבוד, השכינה. עם זה הלכנו.

אבל השכינה הזאת נעלמה כשהיה חטא העגל. מאז חטא העגל עד ט״ו בתשרי ענני הכבוד הסתלקו. זה אפילו היה אחד הסימנים שעם ישראל היה נזוף בגלל חטא העגל — שענני הכבוד הסתלקו. מתי הם חוזרים להיות על עם ישראל? כשהתחילו לבנות את המשכן.

אז „זכר לענני הכבוד” — חסרה מילה: זכר לענני הכבוד שחזרו. לא ענני הכבוד של ארבעים שנה; לזה כל יום היה מתאים. היה צריך לחגוג את החזרה של ענני הכבוד אחרי שהסתלקו בגלל חטא העגל. ואיך אנחנו חוגגים את זה? בזה שאנחנו בונים את הסוכה.

וכשכתוב „בסוכות הושבתי” — סוכות ממש? כן, סוכות ממש. כי מה זה סוכה? בואו נחשב.

יד סוכה = 91 = אמן

איך כותבים סוכה? סוכה: סמ״ך, וי״ו, כ״ף, ה״א. בואו נעשה את הגימטריה, רק כדי לסבר את האוזן.

ס 60 + ו 6 + כ 20 + ה 5 = 91

תשעים ואחד זה הוי״ה ואדנות ביחד:

י־ה־ו־ה 26 + א־ד־נ־י 65 = 91

כשאנחנו יושבים בתוך הסוכה, אנחנו מוקפים בהוי״ה ואדנות ביחד. זה צילא דמהימנותא.

ומה זה צילא דמהימנותא, צל האמונה? במילה אמונה אתם שומעים את המילה אמן. וכמה בגימטריה אמן?

א 1 + מ 40 + ן 50 = 91

אנחנו יושבים בצל האמן, שזה הוי״ה ואדנות ביחד. ובזה אנחנו שומרים את הכוח הרוחני שהיה ביום הכיפורים.

טו שבעת ימי המשתה, שבע פנים חדשות

וזה מה שהקדוש ברוך הוא אומר, כביכול: בלוחות הראשונים הכלה נשארה לבד. משה רבנו עולה להר, עם ישראל נשאר לבד — מה הוא יעשה? בלוחות השניים אין לזה מקום. עכשיו אתם עושים בית חתנים.

שבעת ימי חג הסוכות הם כנגד שבעת ימי המשתה, שבע הברכות שחתן וכלה עושים אחרי החתונה. ובשבע ברכות צריך בכל יום פנים חדשות. מי הפנים החדשות שלנו?

אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד המלך — שבעת האושפיזין. ממש כמו חתן וכלה. זו שמחת חתן וכלה.

טז „וימינו תחבקני”

על זה אנחנו מוצאים את הפסוק בשיר השירים:

„שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי” — שיר השירים ב׳, ו׳

מה הרמז שיש בפסוק הזה? השמאל, אנחנו יודעים, זה גבורה, זה דין. ימין זה חסד. שמאל דוחה וימין מקרבת. שמאל זה תמיד יותר מידת הדין.

„שמאלו תחת לראשי” — מי זה „ראשי”? אתם שומעים את המילה ראש: ראש השנה. בראש השנה הקדוש ברוך הוא בהנהגה של שמאלו: דין, גבורה, ימי דין, ימים נוראים. מה לעשות.

אבל ברוך השם עברנו את ראש השנה, והוא כתב אותנו לחיים טובים ולשלום; עברנו את יום הכיפורים, והוא חתם אותנו לחיים טובים ולשלום. עכשיו יש רק אהבה בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, אין יותר מתח. מה עושה האהוב לאהובתו? מחבק אותה ביד ימין. „שמאלו תחת לראשי” — ראש השנה ויום הכיפורים. „וימינו תחבקני” — חג הסוכות.

יז צורת הסוכה

ואיפה הרמז לדבר הזה? נחזור עוד פעם למילה סוכה. כמה דפנות כשרות צריך בסוכה?

המהדרין מן המהדרין — ארבע דפנות, כמו הסמ״ך ס. אפשר גם שלוש דפנות שלמות — זו האות כ״ף כ, שלוש דפנות. אבל גם שתי דפנות וטפח — זו הה״א ה, שתי דפנות וטפח — גם אז הסוכה כשרה.

עכשיו, אם אני לוקח את היד ימין שלי ומחבק: יש לי פה דופן אחת, פה עוד דופן, וזה הטפח. הסוכה היא, כביכול, חיבוק שמחבק את עם ישראל. מי שנכנס לסוכה יכול ממש להרגיש את החיבוק של הקדוש ברוך הוא.

יח מה שמגן באמת

והסוכה הזאת, שנראית הכי רעועה והכי פשוטה, היא זו שמגנה. למה? כי מה שמגן זה הקדוש ברוך הוא בעצמו.

„אִם ה׳ לֹא יִשְׁמָר עִיר, שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר” — תהלים קכ״ז, א׳

הוא השומר. לא צריך מזעקה ולא צריך בלוקים — צריך רק את ההשגחה של הקדוש ברוך הוא. וממנה אנחנו נהנים, בעזרת השם, בסוכות.

יט לסיום

ומשם גם לוקחים כוח ואנרגיה, בעזרת השם, לכל השנה. שנזכה לחיים טובים וארוכים, בעזרת השם, עד שנזכה לסוכה — סוכת דוד הנופלת:

„בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת” — עמוס ט׳, י״א

שתקום בעזרת השם, ויבנה בית המקדש, ועם ישראל עמנו. אמן.

„הַסֻּכָּה — בֵּית חֲתָנִים”

🎯 בחן את עצמך

תוצאה

שָׁלוֹם בַּיִת — הַפֶּה בַּבַּיִת

גִּימַטְרִיָּה — הַרַב מְנַשֶּׁה

לִימוּד תּוֹרָה

כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת

סְפָרִים

פֵּרוּשׁ חֲלוֹמוֹת

סִרְטוֹנִים

תֵּיבַת רַעְיוֹנוֹת

מַעֲשֵׂר

אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת הַגּוֹיִם