פרשת האזינו — „כנשר יעיר קנו”: הצעד הראשון הוא של הגוזלים, והמצווה האחרונה שבתורה

א היכן אנו עומדים, ובמה נעסוק

היום ד׳ בתשרי, בתוך עשרת ימי תשובה.

וכבר אמרנו: את פרשת האזינו אנו קוראים תמיד בזמן הזה, ושבת האזינו חלה תמיד לפני יום הכיפורים. והתוצאה שמדברים בלי הרף על יום הכיפורים ומזניחים את הפרשה: על האזינו עצמה כמעט שאין מדברים.

לפיכך נלמד משהו על הפרשה עצמה. שני עניינים.

השיעור הראשון על האזינו עסק בפסוק אחר שבשירה: „עם נבל ולא חכם”, ובכפיות הטובה.

ב פסוק הנשר

„כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ” — דברים ל״ב, י״א

בשירת האזינו ממשיל משה רבנו את הקדוש ברוך הוא לנשר ביחסו אל עם ישראל.

ובפסוק זה שני אלמנטים. החלק הראשון — „כנשר יעיר קנו, על גוזליו ירחף” — התנהגות אחת של הנשר. והחלק השני — „יפרוש כנפיו יקחהו, ישאהו על אברתו” — התנהגות אחרת. שני סוגי התנהגות מיוחדים מאוד שיש לנשר. זה המשל; והנמשל הוא יחסו של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.

ג אינו נכנס לקן פתאום

נדמיין את המראה. הנשר חוזר אל הקן. מוטת כנפיו שני מטרים. ובקן גוזלים קטנטנים. מבחינתם, אף שזה אביהם או אמם, מה שנוחת על הקן הוא בריה עצומה. זה מפחיד. אין תינוק עומד בלחץ כזה: מטוס שלם נוחת על ביתו.

ומה עושה הנשר כדי שלא ייכנס הגוזל ללחץ הזה? כך מסביר רש״י בשם המדרש.

„כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ — נְהָגָם בְּרַחֲמִים וּבְחֶמְלָה, כַּנֶּשֶׁר הַזֶּה שֶׁהוּא רַחְמָנִי עַל בָּנָיו וְאֵינוֹ נִכְנָס לְקִנּוֹ פִּתְאֹם, עַד שֶׁהוּא מְקַשְׁקֵשׁ וּמְטָרֵף עַל בָּנָיו בִּכְנָפָיו בֵּין אִילָן לְאִילָן, בֵּין שׂוֹכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כְּדֵי שֶׁיֵּעוֹרוּ בָנָיו וִיהֵא בָהֶם כֹּחַ לְקַבְּלוֹ” — רש״י על דברים ל״ב, י״א

הוא עושה מעט רעש קודם בואו. עובר בין העצים כדי שישימו לב שמשהו מתקרב. אינו בא בכל כוחו אלא בעדינות, כדי שיוכלו לספוג אותו לאט לאט.

והמשך הפסוק: „על גוזליו ירחף” — אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף, נוגע ואינו נוגע.

ד וכך נגלה הקדוש ברוך הוא

ממשיך רש״י: כך הקדוש ברוך הוא. כשבא ליתן תורה, לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מארבע — „ה׳ מסיני בא וזרח משעיר למו…”.

כלומר: אף כשהוא נגלה על ישראל, אינו בא בבת אחת בכל הדר כבודו, כדי שיוכלו לספוג את האור האלוקי ולא להתמוטט.

והראיה מן המעשה עצמו: כשאמר „אנוכי ה׳ אלוקיך” פרחה נשמתם, והוצרך להוריד עליהם טל של תחייה. ואחר כך „לא יהיה לך אלוהים אחרים” — ושוב פרחה נשמתם.

הקדוש ברוך הוא לוקח בחשבון שאנו חלשים. אינו בא אלינו בכל כוחו, אלא בכוח שאנו יכולים לקבל.

ה כל אחד כפי כוחו — ובעל התשובה

מכאן אנו למדים שיש בנו כוח לקבל את האור האלוקי כפי כוחנו, כל אחד לפי כוחו. שאילו היינו מקבלים את האור בבת אחת היינו מתפוצצים; לא היינו עומדים בזה.

אלא טיפין טיפין.

וזה גם מוסר השכל לבעלי תשובה. מי שחוזר רוצה פעמים רבות להיות בבת אחת צדיק גדול. אין זה עובד. עדיין אין לך הכלי לקלוט את כל האור. בשלבים, מדרגה אחר מדרגה — כך נכון יותר וכך מתקיים.

ו על הגב, ולא ברגליים

החלק השני של הפסוק: „יפרוש כנפיו יקחהו, ישאהו על אברתו”.

אין הנשר כשאר העופות. כשהוא רוצה להעביר את גוזליו ממקום למקום, אינו נוטלם ברגליו כשאר העופות. אינו אוחז בהם ומעבירם כך.

הוא פורס את כנפיו — והם עולים על גבו.

ז „מוטב שייכנס החץ בי”

ומפני מה השינוי? לפי ששאר העופות יראים מן הנשר, שהוא מגביה לעוף מעליהם ויכול לפרוח עליהם מלמעלה. לפיכך הם נושאים את גוזליהם תחתיהם, להגן עליהם מפני הבא מן השמים.

אך הנשר מלך העופות: אין פורח מעליו. ואינו ירא אלא מדבר אחד — חיצו של הצייד, הבא מלמטה.

„אָמַר: מוּטָב שֶׁיִּכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא בְּבָנַי” — רש״י על דברים ל״ב, י״א

לפיכך הוא נותן את גוזליו על גבו, מעליו: אם יבוא חץ, ייכנס בו ולא בהם.

ח היכן ראינו זאת?

היכן ראינו את הנהגתו זו של הקדוש ברוך הוא עם ישראל? ביציאת מצרים, כשהגיעו אל הים.

„וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם… וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל” — שמות י״ד, י״ט-כ׳

הענן שהלך לפניהם בא מאחריהם ועמד כחומה בין ישראל למצרים. המצרים ירו חיצים — והכול חזר עליהם. הקדוש ברוך הוא עמד בעצמו כחומת מגן בין החיצים לבין בניו.

ט הנקודה המכרעת: מי עושה את הצעד הראשון?

וכאן הדבר שצריך באמת לדמיין, החשוב שבכל הדימוי.

אמרנו שאין הנשר נוטל את גוזליו ברגליו. אם כן כיצד מגיעים הגוזלים אל גבו? אינו אוחז בהם ואינו זורקם לשם. מוכרח שיקרה משהו.

וזה בדיוק לשון הפסוק: „יפרוש כנפיו” — הוא פורס את כנפיו. כאותו כבש המוצמד למטוס: המטוס גבוה, מצמידים לו את עגלת המדרגות, ואז אפשר לעלות. הנשר פורס את כנפיו, והגוזלים מטפסים לאורך הכנף עד שהם מגיעים לגב.

ואין זה פרט קטן. פירושו שאם אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יגן עליך וישים אותך על גבו כדי שהחיצים לא יפגעו בך — מי שצריך לעשות את הצעד הראשון הוא הגוזל.

הנשר אומר: הנה פרסתי את כנפיי, התחל לטפס. ואם אומר הגוזל „לא בא לי” — יישאר למטה. הסיכוי שלך להינצל הוא שתעשה מעשה, ותתאמץ מאמץ גדול לטפס על הכנף. ואז תהיה על הגב.

י התעוררות דלתתא

ולעניין הזה שם: התעוררות דלתתא. האדם צריך להתעורר מלמטה, לעשות את הצעד הראשון — ורק אז באה ההתעוררות מלמעלה, והקדוש ברוך הוא מעורר עליו רחמים. אך הצעד הראשון נדרש מאיתנו.

— אני רוצה פרנסה. יפה: לך עבוד. לא תשב בבית עם קפה ותחשוב שידפקו לך בדלת ויביאו שטר של אלף שקל. זה לא יקרה. צא לעבוד — ואז אעזור לך לקבל פרנסה טובה. אבל צא אתה ראשון.

— אני רוצה להיות תלמיד חכם. יפה. תשב והקדוש ברוך הוא יכניס לך תורה לתוך הראש? לא: פתח את הספר, שבור את הראש, נסה להבין — והוא יפתח לך את שערי החוכמה.

„כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף” — את זה הוא עושה. אבל „ישאהו על אברתו” — רק אם עלית תחילה על הכנפיים. ואז באה המתנה: הוא מרים אותך.

והוא הדבר שראינו בשיעור של ראש השנה: השולחן כבר ערוך, ועליך לקום ולאכול.

יא המצווה האחרונה שבתורה

עניין שני. מהי האחרונה שבתרי״ג מצוות?

היא בסוף פרשת וילך, המחוברת להאזינו.

„וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם, לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל” — דברים ל״א, י״ט

כפשוטו, באיזו שירה מדובר? בשירת האזינו — הפסוקים האחרונים של וילך אומרים שכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא ולימדה את בני ישראל.

אך אמרו חז״ל: אין שירה אלא תורה. ומכאן לומדים מצוות כתיבת ספר תורה. והיא מצווה תרי״ג, האחרונה שבמצוות: שכל אדם חייב לכתוב ספר תורה.

והיום איננו עושים זאת בעצמנו — לא כל אחד יודע לכתוב ספר תורה. אלא משתתפים: במימון, או בהכנסת ספר תורה, כשמזמינים אותך לכתוב אות או חלק מן האות האחרונה. אתה נותן צדקה, והרי אתה משתתף בכתיבה.

יב „שערי פרייה ורבייה בתורה”

והנה מה שמעניין בתפילות. בראש השנה, אחרי קדיש „תתקבל”, אומר החזן: יפתח ה׳ לנו את כל השערים — שערי אורה, שערי ברכה… ובכללם „שערי פרייה ורבייה”.

ויש נוסחים שאין כתוב בהם „שערי פרייה ורבייה” סתם, אלא „שערי פרייה ורבייה בתורה”. מהי פרייה ורבייה — אנו יודעים. אך מהי פרייה ורבייה בתורה?

יג המעגל נסגר

נשים לב. מהי הראשונה שבתרי״ג מצוות?

„פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ” — בראשית א׳, כ״ח

כך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם ולחוה: חייב אדם לפרות ולרבות, לקחת אישה, להביא בן ובת ולצאת ידי חובת פרייה ורבייה.

מצווה ראשונה: „פרו ורבו”. מצווה אחרונה: כתיבת ספר תורה. באה התורה ואומרת: אני סוגרת את המעגל. פרייה ורבייה בתחילה, ופרייה ורבייה בתורה בסוף.

ומה הקשר? צריך לדעת שכשאדם לומד תורה, ההבל היוצא מפיו גורם לזיווגים בעולמות העליונים. וכל זיווג מוריד שפע — כשם שמחיבור איש ואישה יוצא תינוק, כך הזיווגים שלמעלה מורידים שפע.

יד מה שמקיים את העולם

„אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי” — ירמיהו ל״ג, כ״ה

ומהי „בריתי” אם לא התורה? אילולא היו ישראל לומדים תורה, לא היו שמיים וארץ יכולים לעמוד. כל קיומו של העולם תלוי בתורה שעם ישראל לומד.

וכיצד זה פועל? שכשאנו לומדים, אנו מחדשים את מעשה בראשית. הקדוש ברוך הוא משפיע שוב שפע ובורא את העולמות מחדש. התורה עצמה מקיימת את העולם.

וזוהי פרייה ורבייה בתורה: כשהדיבור שלנו יוצא, כאילו אנו מולידים תינוקות. ואילו תינוקות? חידושו של העולם. וזה מה שמחזיק אותו.

טו מפני מה ישראל מפוזרים

נאמר — ואיני זוכר בשם מי — שאחת הסיבות לפיזורם של ישראל בכל העולם היא זו: אין השעה שווה בכל מקום. כאן לילה ואנו הולכים לישון; בארצות הברית יום.

היהודים המתעוררים שם קמים ללמוד ולהתפלל. ונמצא שעשרים וארבע שעות ביממה אין התורה נפסקת בעולם — וזה מה שמחזיק ומקיים אותו.

וכשיהיה כל עם ישראל כאן? אז תהיה תקופת המשיח, והוא זה שיקיים את העולם: העולם כבר יהיה מתוקן, הכול יחזור למקומו, וישראל מתוך ארץ ישראל, ובית המקדש על מכונו, הם שיוציאו את השפע לכל העולם כולו.

„כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה׳ מִירוּשָׁלָיִם” — ישעיהו ב׳, ג׳

נמצא שהגלות באה לפזר את ישראל בעולם כדי שתהיה בו תורה בלא הפסק; וכשיבוא המשיח וייבנה בית המקדש, הקטורת היוצאת ממנו היא שתקיים את העולם כולו.

טז ומה אנו מבקשים

ולפיכך אנו מתפללים בראש השנה לא רק על פרייה ורבייה גשמית, אלא אף על פרייה ורבייה רוחנית.

שנזכה בעזרת השם ללמוד תורה כמה שיותר — ובזה עצמו נחזק את העולם ונקיים אותו. ושנהיה כולנו חתומים לשנה טובה.

„כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ”

🎯 בחן את עצמך

תוצאה

שָׁלוֹם בַּיִת — הַפֶּה בַּבַּיִת

גִּימַטְרִיָּה — הַרַב מְנַשֶּׁה

לִימוּד תּוֹרָה

כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת

סְפָרִים

פֵּרוּשׁ חֲלוֹמוֹת

סִרְטוֹנִים

תֵּיבַת רַעְיוֹנוֹת

מַעֲשֵׂר

אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת הַגּוֹיִם